רוב האנשים אינם מכירים בחרדה שלהם כמצב רפואי רציני, והם סבורים כי משהו כללי "לא בסדר" איתם. חלק מהאנשים החווים תסמיני חרדה כגון כאבי בטן, הגברת קצב הלב, קוצר נשימה ונדודי שינה, חושבים שאלו תסמינים מוזרים, אך אינם מבינים שזהו מצב המצריך טיפול מקצועי.
למרבה הצער, העדר טיפול רק מחמיר את החרדה, והעיסוק בתסמינים, במקום בטיפול בהם, רק מעצים אותם.
בניגוד לחרדה קלה וקצרה יחסית, הנגרמת כתוצאה מאירוע מלחיץ כגון נאום בפני קהל, הפרעת חרדה נמשכת לפחות חצי שנה, ומלווה בדרך כלל עם מחלות נפשיות או פיזיות אחרות, כולל צריכת אלכוהול מוגברת או שימוש בסמים, העשויים להסוות את תסמיני החרדה או להחמירם.
במקרים מסוימים, יש לטפל תחילה במחלות ומצבים בריאותיים אחרים כדי שניתן יהיה לטפל בהצלחה בהמשך גם בהפרעת החרדה. קיימים טיפולים יעילים להפרעת חרדה, ומחקרים חושפים באופן קבוע טיפולים חדשים המסייעים לרוב האנשים הסובלים מחרדה, לנהל חיים פעילים ומספקים.
הבנת חרדה
הצעד הראשון להתמודדות מוצלחת עם חרדה היא הבנתה והכרה בה. מודעות עצמית היא המפתח לשינוי המצב.
מעט חרדה היא נורמאלית – כל אדם חווה חרדה בזמנים שונים, לדוגמה, זה נורמאלי לחוש מעט חרדה לפני ראיון עבודה חשוב, או כשחווים מצב כלכלי קשה.
חרדה היא הסתגלות – זוהי מערכת גופנית המסייעת להתמודדות עם סכנה אמיתית, לדוגמה, חרדה מאפשרת קפיצה מהדרך כשמכונית דוהרת מתקרבת, או שהיא מניעה אדם לנקוט בפעולה לפני ביצועים חשובים בעבודה. בעיתות חרדה, תגובת הגוף "להילחם או לברוח", המכונה גם "תגובת אדרנלין", מופעלת, והגוף מתכונן להגן על עצמו.
חרדה אינה מסוכנת. למרות שזהו מצב נפשי וגופני הגורם לתחושה לא נוחה, זהו אינו מצב מסוכן או מזיק.
חרדה לא תימשך לנצח. במצב של דאגה, אדם עשוי להרגיש כאילו החרדה תימשך לנצח, אך זהו מצב זמני שבסופו של דבר פוחת בעוצמתו.
הכרת התסמינים הגופניים והנפשיים של חרדה
ניתן ללמוד לזהות את הסימנים הפיסיים של חרדה באמצעות הכרה בהתרחשותה במקומות מסוימים בגוף, לדוגמה "פרפרים" בבטן, הזעה מוגברת, נשימה כבדה ותחושת סחרחורת. אם אדם חווה לעיתים קרובות תסמינים פיסיים הגורמים לתחושת שלילית, אך הרופאים אינם מוצאים כל בעיה פיסית, רוב הסיכויים שמדובר בבעיית חרדה, שהיא בהחלט אינה "שיגעון".
חרדה משפיעה גם על האופן בו אדם חושב. מחשבות חרדה כרוכות בדרך כלל בפחד מפני משהו נורא העומד להתרחש. תסמינים אלו גורמים לאדם להימנע ממצבים, פעילויות או מגעים חברתיים המגבירים את החרדה.
טיפול בחרדה
הטיפול כולל בדרך כלל תרופות וסוגים מסוימים של פסיכותרפיה. אפשרויות הטיפול תלויות בחומרת התסמינים והעדפת המטופלת. טרם תחילת הטיפול, הרופא מבצע הערכה זהירה לאבחון וקביעה האם התסמינים נגרמים כתוצאה מהפרעת חרדה או בעיה פיסית.
אם מאובחנת הפרעת חרדה, יש לזהות את סוג החרדה או שילוב הפרעות אחרות, כמו גם כל מחלות הרקע כגון התמכרות לחומרים מזיקים או דיכאון. אנשים עם הפרעת חרדה שכבר קיבלו טיפול, צריכים ליידע את הרופא לגבי הטיפול שעברו, כולל פירוט התרופות שנצרכו, מינונן, שינויים במינונים, תופעות הלוואי והאם הטיפול סייעם להם להפחית את החרדה. אם התקבל טיפול נפשי, יש לתאר את סוג הטיפול, תדירותו ויעילותו.
לעיתים קרובות אנשים מאמינים כי "נכשלו" בטיפול, או שהטיפול לא עבד עבורם, כשלמעשה לא העניקו לטיפול את הזמן הנאות הדרוש להשגת תוצאות חיוביות, או שהשתמשו בתרופות באופן שגוי. לעיתים יש לנסות מספר טיפולים שונים או לשלב מספר סוגי טיפול לפני מציאת הטיפול שעובד באופן הטוב ביותר.
ראו גם: