התמודדות עם מוות של אדם אהוב קשה לכל אחד, בכל גיל. אך למבוגרים בגיל הזהב, ההתמודדות קשה יותר, פשוט בשל המאפיינים הטבעיים האחרים של שלב זה בחיים. בעיות בריאותיות, אובדן העצמאות ומצבים נפשיים מורכבים המלווים הזדקנות, עשויים להחמיר ולהגביר את הצער.
בנוסף, מערכת תמיכה רגשית שהייתה ואיננה עוד, בשל חברים קרובים שהעתיקו את מקום מגוריהם או נפטרו, וילדים בוגרים העסוקים בחייהם, מקשים אף הם על יכולת ההתמודדות עם אבל בגיל הזהב.
החיים בגיל הזהב בצל ההתמודדות עם אבל
מומחי גריאטריה מסבירים כי חברה עשויה לשכוח את הצרכים המיוחדים של אנשים מבוגרים העוברים תקופת אבל. חייהם משתנים באופן משמעותי כשהם מאבדים בן זוג או אדם אהוב יקר. הם נאבקים עם הצורך להבין את זהותם החדשה כמבוגרים קשישים, ונאלצים להסתגל עם החיים ללא בן זוג או אדם אהוב קרוב.
אם בן או בת הזוג היה המטפל העיקרי שלהם, הם איבדו, עם מותו, את מערכת שלהם ואולי אף תמיכת חברים ומעגלים חברתיים. אם נכד נפטר, הסבל עז פעמיים. הם מתאבלים על אובדן הנכד ובה בעת נושאים את כאב הסבל של בנם או ביתם.
שום דבר אינו יכול להקהות את כאב הצער, אך קיימות שיטות לסייע לאדם מבוגר להתמודד עם צערו ולהשיב לו את התקווה. חשוב לעבור דרך כאב האובדן באמצעות שיחה והענקת תמיכה מהסביבה המבינה את כאב האדם המבוגר ותחושותיו.
שיטות לעודד ריפוי עצמי
למרות שלא קיים תהליך או נוסחה מסוימים או נכונים להתמודדות עם צער של אובדן בגיל הזהב, קיימות שיטות בריאות ויעילות לקדם את הריפוי העצמי. דוגמאות לכך הן:
מערכת תמיכה יציבה
תקשורת על האובדן עם בני משפחה, חברים טובים, מטפל מקצועי או השתתפות בקבוצת תמיכה. בני משפחה או חברים המשוחחים עם אדם מבוגר על אובדנו, צריכים לדבר איתו מהלב, ולהימנע מהערות נדושות מסוג: "הזמן מרפא את כל הפצעים". יש להיות אמיתי ולומר דברים מסוג "אני לא יכול לדמיין כמה קשה לך", או פשוט "אני כל כך מצטער על האובדן שלך". לעולם אין לומר "אני יודע איך אתה מרגיש", שכן צער הוא חוויה ייחודית.
יש להקשיב בתשומת לב, היות והאזנה קשובה יכולה להוות סוג של ריפוי, והיא מעודדת אדם מבוגר להביע את צערו ולשחררו. יתכן שהוא יזדקק לספר את סיפורו שוב ושוב, כך הוא מעבד ומקבל את המוות. אם הוא אינו מרגיש צורך לדבר, ניתן להציע לשבת איתו בשתיקה.
מומלץ לגלות הבנה, ולאפשר לו להתאבל בדרכו שלו, וכל עוד הוא זקוק לכך, מבלי לחשוש מפני ביקורת או שיפוט של המאזין. אין צורך לומר לו את מה שהוא "צריך" להרגיש, ויש לכבד את החלטתו שלא להשתתף באירועים חברתיים או משפחתיים. ניתן אף להציע תמיכה מעשית ולא לחכות לאדם מבוגר מתאבל שיבקש עזרה, אלא ליזום אותה. ניתן לסייע לו בסידורים, תשלום חשבונות או אף דאגה לחיות מחמד.
דבר חשוב מאוד – לא למנוע את הכאב. אדם מבוגר צריך להניח לעצמו לחוות תחושות צער, עצב, כעס, כמיהה עזה ואשמה.
אין להזניח את הבריאות והצרכים התזונתיים. צער מציב נטל כבד של מתח על הגוף, והדבר עלול להיות מסוכן במיוחד בגיל הזהב, להפריע לדפוסי שינה, להוביל לדיכאון ולהחליש את המערכת החיסונית.
מטרת תמיכה באדם מבוגר בשעת צערו אינה להפסיק את כאבו או לגרום לו לשכוח את האדם האהוב אותו איבד, אלא לסייע לו לחיות עם הזיכרון באופן שאינו גורם לכאב.
טיפול מקצועי מאפשר לבני גיל הזהב העוברים תקופת אבל להתמודד עם צערם, לשמר את זיכרונותיהם, ובעיקר להבריא באמצעות השגת פרופורציה חדשה לחיים, קבלת האובדן, השלמה, ורכישת כלים לפתירת הצער והמשך בחיים עם זיכרונות חמימים.