טראומה נפשית

טראומה נפשית או פסיכוטראומה היא מצב שנגרם בעקבות מאורע מסוים שנתפס כמפחיד או מאיים עד כדי כך, שהאדם שחווה אותו חש חוסר אונים פתולוגי. הטראומה הנפשית היא למעשה התוצאה של החוויה שעבר האדם.

התגובה המידית למאורע שגרם לטראומה באה לידי ביטוי בשלושה ממדים מרכזיים להלן:

• הממד המנטלי – שימוש בהגנות שונות כמו לדוגמה ניתוק (דיסוציאציה).
• הממד הקוגניטיבי/רגשי – בלבול, פאניקה או חרדה למשל.
• הממד החיצוני – ערפול חושים ואי שקט למשל.

התסמינים של הטראומה הנפשית מושפעים בעיקר מהאופן שבו האדם מתמודד עם המאורע שחווה. האלמנט המרכזי והמובהק ביותר של הטראומה הוא חוסר האונים וכמובן שגם אובדן השליטה. לפיכך התגובה הראשונית לחוויה הטראומטית כוללת בדרך כלל ניסיון להשיג שליטה וניסיון להגביר את היכולת לצפות מראש אירועים שונים במטרה להקל על המצוקה הרגשית הגדולה.

כאשר הדחק שמרגיש האדם קיצוני יתר על המידה, ייתכן מאוד שייעשה שימוש בטכניקות פסיביות כמו לדוגמה ניתוק וכניעה. טכניקות אלו מלמדות על ייאוש רב לנוכח איום גדול מאוד. הניתוק מהווה למעשה מעין ניסיון להגן על הנפש תוך כדי הוצאתה מהסיטואציה. דוגמה טובה לכך היא למשל חוויה חוץ גופית שבה נפגע הטראומה למעשה מסוגל להביט על עצמו מלמעלה או מהצד בזמן שהוא עובר התעללות מינית לצורך העניין.

במחקרים שנערכו בתחום נמצא כי ככל שישנם יותר תסמינים המעידים על חוסר שליטה במהלך הסיטואציה הטראומטית כמו לדוגמה קפיאה במקום, כניעה או ערפול חושים, כך הסיכוי שהנפגע יסבול מתגובה פוסט טראומטית חמורה גבוה יותר.

הקשר בין טראומה נפשית לטראומה גופנית

המונח טראומה משמש לא רק לתיאור מצב נפשי אלא גם לתיאור פגיעה פיזית שהתרחשה על ידי מקור חיצוני. הקשר בין הטראומה הפיזית לטראומה הנפשית בא לידי ביטוי בכך שאדם הסובל מטראומה פיזית, יכול בעקבות הנזק הגופני לפתח טראומה נפשית. כך לדוגמה אדם שנדקר על ידי אדם אחר בשעה שנסע באוטובוס, עלול לחוות טראומה נפשית ובעקבות זאת להימנע מנסיעה באוטובוסים למשל. למעשה התעללות ומעשי אלימות מהווים גורמים נפוצים מאוד לטראומה נפשית.

שחזור של המאורע הטראומטי

נפגעי טראומה בדרך כלל חווים מחדש את המאורע הטראומטי. בין היתר הם נוטים לשחזר את האירוע במחשבותיהם, מרגישים תחושות פיזיות שונות אותן הרגישו במהלך האירוע ועוד. תסמינים שקשורים לחוויה חוזרת של האירוע יכולים גם כן לבוא לידי ביטוי בפלשבקים, תחושה מתמדת של חרדה, קושי לשלוט על הרגשות, קושי לחשוב בבהירות או להתרכז, חלומות על המאורע וסיוטים הקשורים למאורע הטראומטי, עצבנות, נטייה להיבהל בקלות ועוד.

כל התסמינים שהוזכרו מופיעים בשכיחות גבוהה מאוד בקרב אלו הסובלים מטראומה נפשית, בעיקר כשהם מרגישים לחץ נפשי או כשהם נזכרים במאורע הטראומטי. כתוצאה מכך הם עלולים לחוש כאילו שהם בסכנה, גם כאשר לא נשקפת להם כל סכנה ממשית. כך לדוגמה אדם שחווה מאורע טראומטי, עלול לצורך העניין לבנות גדר מסביב לביתו, לרכוש כלב שמירה ולהתקין מערכת אזעקה משוכללת, גם אם הוא גר באזור שקט ובטוח לחלוטין.

התנהגות נמנעת

מאחר וכל מחשבה על המאורע הטראומטי גורמת למצוקה גדולה, אדם הסובל מטראומה נפשית בדרך כלל ינסה להימנע מלחשוב על ולהיזכר במאורע הטראומטי. במקרים מסוימים האדם יהיה מודע לכך שהוא נמנע אך במקרים רבים מאוד האדם כלל לא יהיה מודע לכך שההתנהגות הנמנעת שלו מושפעת באופן ישיר מהמאורע שחווה. התסמינים שקשורים לניסיון להימנע מלהיזכר במאורע הטראומטי כוללים בין היתר את התסמינים הבאים:

• הימנעות אקטיבית מזיכרונות או מחשבות הקשורים למאורע הטראומטי.
• הימנעות מניהול שיחות הקשורות למאורע הטראומטי, הימנעות מפגישות עם אנשים שקשורים למאורע הטראומטי והימנעות מלקחת חלק בפעילויות שקשורות למאורע הטראומטי.
• קושי להיזכר באלמנטים חשובים הקשורים למאורע הטראומטי.
• ניתוק רגשי או "כיבוי" של הרגשות.
• הימנעות מפעילויות שונות שעלולות לעורר רגשות חזקים באופן כללי.

תסמינים משניים (Secondary symptoms) ותסמינים נלווים (Associated symptoms)

אמנם ההימנעות מפנייה לטיפול עשויה למנוע מהאדם שסובל מטראומה נפשית סבל בטווח הקצר, אך במקרים רבים מאוד ההימנעות מפנייה לטיפול עלולה להוביל לנזק נפשי בטווח הארוך. התסמינים המשניים של הטראומה הנפשית מופיעים על רקע ההתנהגות הנמנעת ועל רקע השחזור המתמיד של המאורע. כך לדוגמה אדם שמנסה להימנע בכל כוחו מלקחת חלק בשיחות הקשורות למאורע הטראומטי, עלול לנתק קשר עם חבר קרוב על מנת להימנע בכל מחיר משיחות כאלו.

ניתוק קשרים חברתיים עלול להוביל לתחושת בדידות ואף להגביר את הסיכון לדיכאון. התסמינים המשניים המהווים מעין סיבוכים של התסמינים הראשוניים, יכולים לגרום לפגיעה בתפקוד ולקושי נפשי בצורה חמורה יותר בהשוואה לתסמינים הראשוניים.

תסמינים נלווים הם תסמינים שלא התפתחו ישירות כתוצאה מהמאורע הטראומטי אלא בצורה עקיפה. כך לדוגמה אדם שסובל מטראומה נפשית על רקע תאונת דרכים, יכול לסבול במקביל מפציעה פיזית שתוביל לדיכאון כיוון שתגרום לבעיית ניידות שתמנע מהנפגע לצאת מהבית או להתפרנס.

באיזה שלב הטראומה הנפשית נחשבת להפרעה פסיכיאטרית?

אם התסמינים הטראומטיים ממשיכים להתקיים לפחות חודש אחד לאחר המאורע הטראומטי, ייתכן כי הנפגע סובל מהפרעה הנקראת הפרעת דחק פוסט טראומטית ("הלמת", בעברית תקנית). חשוב להבין כי תסמינים המהווים עדות לטראומה נפשית הם תופעה טבעית לחלוטין שכן כפי שציינו, מדובר על האופן שבו האדם מתמודד עם המאורע הקשה שחווה.

בדיוק באותו האופן, ישנם גם תסמינים שונים שמופיעים לאחר מוות של אדם קרוב שבסך הכול מהווים עדות להתמודדות הנפשית עם המוות. עם זאת, אם התסמינים לא נעלמים או פוחתים בעוצמתם ואם הם גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או בכל תפקוד משמעותי אחר, הרי שייתכן מאוד שיש לפנות לאבחון פסיכיאטרי.