בולימיה נרבוזה

בולימיה היא הפרעת אכילה שבה אדם אוכל בקביעות באופן מוגזם ולאחר מכן מנסה לפצות על התנהגותו באמצעות פעילות גופנית מוגזמת ופעולות טיהור כגון הקאות או שימוש בחומרים משלשלים.

רוב האנשים עם בולימיה נרבוזה סובלים גם מאנורקסיה נרבוזה.

מהי בולימיה נרבוזה?

אדם עם הפרעה זו עוסק בהילולות מזון באופן קבוע תוך כדי אובדן שליטה על התנהגותו. האכילה המוגזמת כרוכה באכילת כמויות גדולות של מזונות עתירי קלוריות בפרק זמן קצר. כשההפרעה מתחילה, קשה מאוד להפסיק אותה.

חלק מהחולים מדווחים על אכילה כה מהירה, עד שהם בקושי טועמים את האוכל. במהלך התקף, אדם עשוי לצרוך עד שלושת אלפים קלוריות, ובמקרים מסוימים הרבה יותר.

השפעות בולימיה

בולמוס האכילה מלווה בתחושת אשמה ובושה, מה שמוביל לפעולות מתגמלות כגון הקאות יזומות, פעילות גופנית מוגזמת, צום, ושימוש יתר בחומרים משתנים, חוקנים או משלשלים. מומחים מדווחים ששמונה אחוזים מהנשים סובלות מבולימיה נרבוזה בזמן כלשהו בחייהן.

אנשים רבים עם הפרעה זו משתמשים בהרגלי האכילה כאמצעי התמודדות עם לחץ נפשי, ובדרך כלל סובלים מפחד שאינו הגיוני מפני השמנה, קלוריות ומזון.

מהם הגורמים לבולימיה נרבוזה?

מדענים אינם בטוחים לגבי הסיבות המדויקות של הפרעה זו, אך כולם מסכימים שהיא ובעת משילוב גורמים סביבתיים וגנטיים.

הורמונים

הפרעות אכילה מתחילות ברוב המקרים בגיל ההתבגרות, תקופת חיים בה אנשים מודעים יותר לגופם כתוצאה משינויים הורמונאליים. חלק מהמומחים מצביעים על העובדה לפיה בולימיה קשורה לשינויים הורמונאליים.

מדענים ממכון קרולינסקה בשבדיה מצאו שעד שלושים אחוזים מהנשים עם בולימיה, עלולות לסבול מחוסר איזון של הורמוני מין.

גנטיקה – אנשים עם היסטוריה משפחתית של הפרעות אכילה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בולימיה נרבוזה. אך למרות שהראיות המדעיות מצביעות על תורשה כגורם תורם לסיכון להפרעות אכילה, אנשים רבים ללא היסטוריה משפחתית מפתחים את ההפרעה.

בעיות חברתיות – בני נוער שסובלים מהצקות בבית הספר נוטים יותר לפתח בולימיה לעומת בני נוער אחרים.

קורבנות להתעללות – מקרי בולימיה גבוהים יותר בקרב בני נוער שהיו קורבנות להתעללות מינית או פיזית.

אירועי חיים טראומטיים או מלחיצים – שכול, גירושין, עזיבת הבית ואירועי חיים מלחיצים אחרים מפעילים בולימיה נרבוזה בקרב חלק מהאנשים.

בעיות בריאות הנפש – בולימיה קשורה במקרים רבים לבעיות פסיכולוגיות אחרות, כגון הפרעות אישיות, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), הפרעת חרדה, הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD), ודיכאון.

גורמים תרבותיים – חלק מהמומחים סבורים שאנשים רגישים, במיוחד נשים צעירות, הנחשפות לצילומי תקשורת של נשים רזות ויפות, פגיעות יותר לפתח הפרעת אכילה. מחקר אחד מצא שעד ארבעים אחוזים מהדוגמניות עלולות לסבול מבולימיה.

הערכה עצמית נמוכה – אנשים רבים שקיבלו טיפול מוצלח לבולימיה, מדווחים על דעה שלילית שהייתה להם לגבי עצמם, שהובילה להתנהגויות בולימיה כשיטה לשיפור ערכם העצמי.

תסמיני וסימני בולימיה נרבוזה

למרות שחולי בולימיה עוסקים יותר בפעילות גופנית, חלקם עשויים להיות בתת משקל, בעוד שאחרים עשויים להיות בעלי משקל גוף תקין, עודף משקל ובמקרים מסוימים אפילו שמנים. שתי התופעות העיקריות של בולימיה נרבוזה הן אכילה מוגזמת והקאה, היוצרות מחזור אשמה:

בולמוסי אכילה

תסמינים אלו כרוכים באכילת כמויות עצומות של מזונות עתירי קלוריות. החולה אינו רעב, אך משתמש במזון כשיטת התמודדות עם בעיות רגשיות. עד מהרה, התנהגות זו הופכת לאובססיה היות ולא ניתן לשלוט בה.

התקפי האכילה המוגזמת עשויים להיות מתוכננים, כשהמטופל יוצא לקניות ורוכש מזוות פרטניים לאכילת היתר שלו. זה יכול להיות גם ספונטני.

טיהור

בסוף התקף אכילה בולמוסית, המטופל מרגיש נפוח, סובל מאשמה, בושה,חרטה ושנאה עצמית מציפה אותו. במקביל, קיים חשש חזק ומכריע מפני עלייה במשקל.

החולה מנסה להתמודד עם פחד זה ועם תהפוכות רגשיות אחרות באמצעות נסיון למחיקת ההתנהגות. הוא מנסה לבצע פעולות טיהור. הטיהור מבוצע באמצעות הקאה יזומה, ונטילת משלשלים, משתנים או חוקן. הסובלים מבולימיה עוסקים אף בדיאטות, עוברים תקופות ארוכות של צום, לוקחים אמפטמינים או חומרים אחרים שאינם חוקיים, ועוסקים בפעילות גופנית מוגזמת.

מעגל קסמים של אשמה

תתכן הפעלה של מעגל קסמים של אשמה כתוצאה מהערכה עצמית נמוכה ותחושת עודף משקל, למרות שמשקל הגוף תקין או כמעט נורמאלי. המטופל קובע לעצמו כללים חמורים ונוקשים ביותר לגבי אכילה ופעילות גופנית.

לאחר בולמוס האכילה, החולה סובל מרגשות אשמה כבדים, המובילים לפעולות טיהור ושיבה לכללים הנוקשים, במעגל המנציח את מחזור ההפרעה.

התסמינים והסימנים הבאים נפוצים בקרב חולי בולימיה:

• משקל הגוף משתנה כל הזמן.
• התקפי אכילה מוגזמת.
• הקדשת משאבים עצומים של כסף לרכישת מזון.
• לאחר התקף האכילה, החולה נעלם לשירותים להקיא.
• התקפי אכילה מוגזמת.
• תקופות צום קפדני, עד כדי הרעבה.
• פעילות גופנית כפייתית.
• צלקות על פרקי האצבעות כתוצאה מההקאות היזומות.
• דיכאון.
• חרדה.
• בדידות.
• פצעים בגרון ודלקות כרוניות, כתוצאה מחומציות הקיא.
• נזק שאינו מוסבר לשיניים כתוצאה מחומציות הקיא.
• לחיים נפוחות עקב פגיעה בבלוטות הפרוטיד.
• וסת שאינה סדירה.
• נימי דם גלויים בעיניים.
• משלשלים, משתנים או כדורי דיאטה מוחבאים או מציאה בפח האשפה אריזות מוצרים אלו.
• תלונות תכופות על עודף משקל.

אבחון בולימיה נרבוזה

האבחון הוא תהליך מורכב, היות ורוב החולים אינם סובלים מתת תזונה קשה. ברוב המקרים, החולה עושה הכול על מת להסתיר את מצבו, וכתוצאה מכך קשה להגיע לאבחנה במשך זמן רב.

אם הבולימיה מאובחנת בשלב מוקדם והחולה מקבל טיפול מיידי ונכון, התוצאות טובות הרבה יותר. ההתייעצות הראשונית מתבצעת עם רופא המשפחה, הוא מראיין את החולה לגבי מצבו הבריאותי והנפשי, ומזמין בדיקות אבחון נוספות על מת לבדוק את המצב הבריאותי ואף לשלול מחלות בסיסיות אחרות.

אם הרופא חושד שהחולה סובל מבולימיה נרבוזה, הוא מפנה את המטופל למומחה לבריאות הנפש, כגון פסיכיאטר או פסיכולוג.

מהן אפשרויות הטיפול בבולימיה נרבוזה?

הטיפול מורכב משילוב פסיכותרפיה, טיפול משפחתי, ייעוץ תזונה ותרופות. השתתפות והכרת החולה בבעיה הפסיכולוגית ממנה הוא סובל חיוניים ליעילות הטיפול. חלק מהחולים עלולים להתנגד לטיפול, ואילו אחרים עשויים לחוות רמות תנודות של שיתוף פעולה. עם טיפול ארוך טווח, קיימת סבירות שאירועי חיים מלחיצים עלולים לעורר התקפים.

הצעד הראשון לקראת שיפור הוא הכרה בבעיה ורצון אמיתי להבריא. הבנה זו כרוכה בשינוי משמעותי באורח החיים. הטיפול מבוצע על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, בהתאם לחומרת ההפרעה, וכולל את בני המשפחה ודיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה.

תחילה נקבע טיפול פסיכולוגי – המטרה היא לסייע למטופל לבסס מחדש גישות בריאות מפוכחות לגבי מזון ואכילה. אדם עם בולימיה נרבוזה צריך להבין מדוע הוא סובל מהפרעה זו, להיות מודע לרגשותיו, התנהגויותיו והמחשבות התורמות להפרעה, ולשות את עמדתו לגבי משקל גוף ואוכל.