מדריכים פסיכיאטריים

חלק ניכר מתהליך האבחון הפסיכיאטרי נשען על קריטריונים מסוימים, המפורטים במדריכים הפסיכיאטריים השונים. מדריך פסיכיאטרי כשמו כן הוא – כלי המשמש אנשי מקצוע מתחום רפואת הנפש לצורך קביעת אבחנות פסיכיאטריות.

המדריכים השונים מיועדים ליישר קו ולהביא לכדי אחידות כלל עולמית בכל הקשור לאבחנות הפסיכיאטריות: בדיוק כפי שאבחון של שפעת מתבצע בדיוק באותו האופן בישראל, בסין ובארצות הברית, כך גם יש לאבחן כל הפרעה פסיכיאטרית באותו האופן באזורים שונים בעולם.

יצירת שפה אחידה בעולם הפסיכיאטריה היא לא משימה קלה כלל וכלל אך בכל זאת ניתן לכתוב כי כיום עולם הפסיכיאטריה מתבסס על שלושה מדריכים עיקריים להלן:

• DSM-5– diagnostic and statistical manual of mental disorders, Fifth edition.
• ICD-10– International statistical classification of diseases and related health problems.
• PMD– psychodynamic diagnostic manual– מדריך זה יצא לאור לראשונה בשנת 2006 ועדיין לא נחשב ככלי אבחוני הנמצא בשימוש נרחב ולפיכך לא נעסוק בו במאמר זה אם כי חשוב להזכיר אותו.

ה – DSM-5 על קצה המזלג

ה- DSM הוא מדריך היוצא לאור בהוצאת ההסתדרות הפסיכיאטרית האמריקנית. המדריך יצא לאור לראשונה אי שם בשנת 1952 כשבמדריך הראשון נכללו שישים הפרעות פסיכיאטריות בלבד.

במהדורה השנייה שיצאה בשנת 1968 הופיעו 145 אבחנות, במהדורה השלישית נכללו 230 אבחנות ואילו במהדורה הנוכחית, החמישית במספר, שיצאה לאור בשנת 2013, מופיעות כבר למעלה משלוש מאות אבחנות שונות.

החל מהמהדורה השלישית שלו, ה – DSM השתחרר לחלוטין מההשפעות הפסיכואנליטיות שאפיינו את שני המדריכים הראשונים והפך הלכה למעשה למדריך "א-תיאורטי".

המשמעות היא שחוקרים וקלינאים יכולים לעשות בו שימוש ללא שום קשר לנטיות התיאורטיות שלהם. האבחון של ההפרעות השונות מבוסס אך ורק על קריטריונים אובייקטיביים, תצפיות ותסמינים.

המדריך לא מתיימר לספק הסברים הנוגעים לאטיולוגיות של ההפרעות השונות ולא מציע הסברים על הטיפול בהפרעות המופיעות בו. ישנם אפילו מבקרים הטוענים כי המדריך מזכיר יותר מכל רשימת קניות שיש לסמן בה וי על המוצרים השונים ותו לא (בהתייחסם לתסמינים המשמשים לקביעת האבחנות השונות).

אבחון דיכאון מג'ורי על קצה המזלג

מפאת קוצר היריעה נפרט כעת בנוגע לקריטריונים המשמשים לאבחון דיכאון מג'ורי לפי ה- DSM-5 בלבד ולא נדון בקריטריונים המשמשים לאבחון הפרעות אחרות הקשורות לדיכאון כמו לדוגמה דיסתמיה, הפרעה דו קוטבית או תת סוגים של דיכאון כמו למשל דיכאון עונתי או דיכאון אחרי לידה.

האבחנה מתקבלת כאשר מתקיימים חמישה קריטריונים במקביל במשך שבועיים ברציפות לכל הפחות מתוך הבאים (הקריטריון הראשון או השני חייבים להיות כלולים בחמישייה):

• מצב רוח ירוד במשך רוב שעות, כמעט בכל יום.
• אובדן העניין וההנאה מפעילויות יומיומיות.
• שינויים ברמת התיאבון ועלייה או ירידה במשקל באופן לא רצוני.
• שינוי בדפוסי השינה.
• חוסר שקט מוטורי או האטה בתנועתיות.
• עייפות וחולשה במהלך היום.
• תחושה של חוסר ערך עצמי או אשמה.
• חוסר החלטיות או חוסר יכולת להתרכז.
• מחשבות חוזרות על מוות, מחשבות על התאבדות או ניסיון התאבדות.

בנוסף לקריטריונים יש לאשש כי התסמינים גורמים לנבדק מצוקה ובעיות תפקוד במישור התעסוקתי, החברתי או בכל מישור תפקודי אחר, כי התסמינים לא הופיעו על רקע שימוש בסמים, על רקע שימוש בתרופות או על רקע מחלה או מצב רפואי מסוים (כמו לדוגמה תת פעילות של בלוטת התריס).

ה- ICD-10 על קצב המזלג

ICD (ראשי התיבות של international classification of diseases או סיווג המחלות הבינלאומי) הוא מסמך תקינה שיוצא לאור על ידי ארגון הבריאות העולמי. המדריך מכיל קטלוג היררכי של המחלות באשר הן, לרבות הפרעות פסיכיאטריות. הספרה 10 מציינת את העובדה שזוהי הגרסה העשירים של המדריך. הגרסה יצאה לאור לפני למעלה משני עשורים, בשנת 1992 ומאז טרם יצאה גרסה חדשה אם כי הוכנסו בה כמה וכמה עדכונים.

אבחון דיכאון לפי ה- IDC-10

לפי ה- IDC-10 דיכאון מוגדר באופן הבא:

• תסמיני מפתח – מצב רוח או עצבות מתמדת ו/או חוסר עניין או הנאה, עייפות, תשישות וחוסר אנרגיה. לפחות אחד מהתסמינים הנ"ל, במשך רוב הימים ובמשך רוב שעות היום לפחות במשך שבועיים. במידה ואכן אחד מהתסמינים הנ"ל מופיע ברציפות במשך יותר משבועיים, יש לבדוק את הקריטריונים הבאים:
• הפרעות שינה.
• קשיי ריכוז או חוסר החלטיות.
• ביטחון עצמי ירוד.
• תיאבון ירוד או עלייה בתיאבון.
• מחשבות אובדניות או ניסיון התאבדות אחד לפחות.
• תנועתיות יתר או האטה בתנועתיות.
• תחושת אשמה או האשמה עצמית.

כל התסמינים הנזכרים מעלה מאפשרים לאבחן האם הנבדק סובל מדיכאון. בנוסף, המדריך מנחה את המאבחן כיצד להעריך את רמת החומרה של הדיכאון באופן הבא:

• פחות מארבעה תסמינים – לא בדיכאון.
• דיכאון קל (mild depression) – ארבעה תסמינים.
• דיכאון ברמה בינונית (mild depression) – חמישה עד שישה תסמינים.
• דיכאון חמור (severe depression) – שבעה תסמינים לפחות עם או בלי תסמינים פסיכוטיים.
• התסמינים צריכים להתקיים לפחות חודש ברציפות והתסמינים השונים צריכים לבוא לידי ביטוי כמעט בכל יום.