מאניה דיפרסיה הינה מחלת נפש (הפרעה פסיכיאטרית) המאופיינת בתנודות קיצוניות מבחינה רגשית.
מצד אחד, ישנן תקופות שבהן החולה מרגיש על גג העולם, הוא יכול לעשות מעשים קיצוניים מתוך חשיבה שהוא על אנושי, בלתי פגיע. מצד שני, ישנן תקופות שבהן החולה, במידה ואין הוא מטופל, חווה דיכאון עמוק ויכול להגיע עד לכדי מצבים אובדניים.
הפרעת נפש מסוג מאניה דיפרסיה מכונה בשם הפרעה דו קוטבית, הינה הפרעה פסיכיאטרית שאומנם יכולה להיות מטופלת, אך לא ניתן להחלים ממנה לחלוטין. מכיוון שלצד חולים שחווים תקופות ארוכות שבהן מצבם מאוזן יש גם חולים שסובלים מקשיי תפקוד חמורים, הרי שיש לתת את הדעת על הזכויות המגיעות לחולים, בפרט לאלה שמצבם התפקודי הנורמטיבי והתעסוקתי מוגבל.
הזכות לטיפול רפואי ותרופתי
אף כי מאניה דיפריסיה יכולה להיחשב למחלת נפש, הטיפול היעיל לא כולל בדרך כלל שיחות נפש עם פסיכולוג (מנוסה ככל שיהיה). נמצא כי המצב של אחוז ניכר מהחולים יכול להשתפר בזכות תרופות שנחשבות למייצבות את מצב הרוח. הסובלים ממאניה דיפריסה זכאים לאבחון של מצבם ויכולת תפקודם.
אבחון זה עשוי להתחיל בביקור אצל רופא המשפחה בקופת החולים אך עיקרו – במפגש עם פסיכיאטר מוסמך. הפסיכיאטר ידע להפריד בין מטופלים הסובלים באמת ממחלה זו לבין אלה הסובלים מדיכאון קליני או מהפרעות אחרות המלוות בחרדה ובהסתגרות.
מכיוון שההפרעה מקושרת בחוסר איזון בתפקודים מוחיים, תרופות עשויות לשפר את מצבו של החולה לאין ערוך. ידוע כי ישנו מרכיב גנטי במחלה וכן כי לחץ וסטרס עשויים להיות בעלי השפעה. בקופות החולים ניתן להיפגש עם מומחי בריאות הנפש, עם פסיכיאטרים ומטפלים ופסיכותרפיסטים אך כאמור – טיפול תרופתי נחשב ליעיל.
במידה ומצבו של החולה מידרדר, לעיתים עשוי להידרש אשפוז במוסד פסיכיאטרי. מקובל להעדיף אשפוז בהסכמה, לזמן קצוב שלאחר יטופל החולה במסגרת קהילתית במידת האפשר. החולה עשוי להיות מטופל בתרופות הן כמענה להתקף חריף והן כפתרון כרוני, למניעת תנודות קשות במצב הרוח. שמות כמו קלונקס, ליתיום, האלופרידול מהווים דוגמאות לתרופות שיכולות מאוד לעזור.
הזכות לקצבאות מביטוח לאומי
לצד זכויות רפואיות וטיפוליות, זכאים החולים המתקשים לתפקד באופן נורמטיבי גם לקצבאות ביטוח לאומי והטבות נוספות. כיום, לאחר שאושרו רפורמות בטיפול במחלות נפש הן במערכת הבריאות והן בתקנות הביטוח הלאומי, יותר בעלי מאניה דיפריסה יכולים לקבל את העזרה לה הם זקוקים.
על מנת לקבל קצבאות שונות כגון נכות כללית או קצבה לשירותים מיוחדים, יש להמציא לפקידי המוסד אישורים רפואיים, חוות דעת של פסיכיאטר, סיכומי אשפוז אם הללו קיימים וכל תיעוד רפואי אחר שיעיד על חומרת המחלה.
וועדה רפואית ואחוזי נכות
בעלי הפרעות פסיכיאטריות נדרשים להגיע לוועדה רפואית ושם יוחלט האם יהיו זכאים לאחוזי נכות ואם כן – מה גובהם. קריטריון מרכזי למתן אחוזי נכות עבור הסובלים ממאניה דיפרסיה נשען על יכולת תפקודית ועל השאלה האם ההפרעה נמצאת במצב פעיל.
במידה וימצאו סימפטומים קלים, אם הטיפול התרופתי מביא לשיפור אך לא מספק, ואם ישנם קשיים מסוימים מבחינה רגשית וחברתית, אחוזי הנכות עשויים להגיע לעשרים או שלושים אחוז. עבור חולים הזקוקים לשימוש קבוע בתרופות ובמקביל הינם בעלי כושר עבודה נמוך מאוד, בהחלט יתכן שיאושרו חמישים אחוזי נכות.
במקרים הקשים יותר, מטופל הזקוק לאשפוז לפרקי זמן ארוכים, אחוזי הנכות יכולים להגיע עד לכדי תשעים או מאה אחוזים. ככל שאחוזי הנכות יהיו גבוהים יותר, כך יקבל המטופל קצבאות בסכומים גבוהים יותר (בהתאם לאחוז אי כושר עבודה). מטופל הזקוק להשגחה מתמדת יהיה זכאי גם לקצבת נכות וגם לקצבה לשירותים מיוחדים. כמו כן, עבור נכים מוכרים ניתן לממש הטבות כגון הקלות במס והנחות בארנונה.