כ-10% מקרב הנוטלים תרופות נגד דיכאון, חווים ירידה ביעילות התרופה לאחר תקופה מסוימת בה הם משתמשים בה, כך שתרופה שהייתה יעילה בטיפול בסימפטומים של דיכאון אינה עובדת יותר.
המנח הרפואי למצב זה הוא טכיפלקסיס כאשר נוצר צורך להגדיל את המינון של התרופה בשל העובדה כי יעילותה יורדת, מצב זה עלול להוות סכנה למטולים בשל התגברות הנזקקות של החולה לתרופה ועל כן הרופאים ערים לסכנה זו ומשתדלים למנוע מצב של שחיקה ביעילות התרופה וזאת על ידי נקיטת מספר צעדים מונעים.
-
1. דבקות רפואית
משמעות המונח היא הקפדה ויישום של החולה אחר הוראות הטיפול וההנחיות הנוגעות לאופן נטילת התרופות. כ-45% מהחולים הסובלים מדיכאון אינם נוטלים את התרופה כפי שנדרש מהם ומומלץ מהרופא המטפל.
שמירה על המינון אשר נקבע באופן קבוע הינו קריטי עד כדי כך שחשוב להקפיד לקחת את התרופה באותו הזמן בכל יום. שינוי אפילו קל בשעת נטילת התרופה עלול להשפיע על מצב הרוח או לחילופין שכחה רק ללילה אחד בנטילת התרופה הוא משמעותי ומזיק ליעילות הטיפול וכן מגביר את הסיכוי לאי יעילות הטיפול. לכן הקפידו על כך שהתרופה נמצאת בהישג יד ובמקום קבוע ובמידת הצורך דאגו לתזכיר אשר יזכיר לכם ליטול את התרופה במועדה.
-
2. הימנעו מצריכת אלכוהול
צריכת אלכוהול אינה מומלצת כלל אולם לאנשים הנוטלים תרופות, האלכוהול עלול להוות סכנה של ממש וגורם המעודד היווצרות דיכאון. כך נמצא כי שכיחות הופעת מחלות נפש ודיכאון היא גבוהה יותר בקרב מי שצורך אלכוהול באופן קבוע.
מסקנות פסיכיאטריות קובעות כי אנשים המשתמשים באלכוהול באופן מופרז סובלים לעתים קרבות מהפרעות פסיכיאטריות אך לעתים אינם מקבלים טיפול אשר מתייחס לשתי הבעיות. שתייה של כמות קטנה של אלכוהול עלולה להחמיר דיכאון וכוללת תופעות לוואי בהן הפרעה באפקטיביות של נוגדי הדיכאון.
-
3. מצבים רפואיים נוספים
בעיה רפואית נוספת על זאת של הדיכאון עשויה להקשות על יעילות הטיפול בנוגדי הדיכאון. ישנם מצבים בריאותיים אשר משליכים ואף מחמירים את הדיכאון וכוללים מחסור בוויטמינים, צריכת קפאין ומחלות נוספות כגון סוכרת, דמנציה.
כמו גם מצבים של רמת סוכר נמוכה בדם, התייבשות, יתר לחץ דם, טסטוסטרון נמוך, אסטמה, דלקת פרקים, מחלות לב ועוד. על מנת לקבל את הטיפול היעיל והנכון ביוצר לדיכאון, יש להתייחס למצבים ובעיות בריאותיות נוספות המצריכות בדיקות יסודיות והינן בעלות השפעה על התרופות נוגדות הדיכאון.
-
4. הפחתת לחץ
דיכאון וחרדה מחמירים תחת לחץ ולכן יש לפעול להפחתה שלהם בעזרת פעילויות מרגיעות כגון פעילות גופנית ומדיטציה. מחקרים מראים כי טיפול קוגניטיבי נכון מסייע בהקטנת הסיכון לדיכאון קליני. תרגילים מפחיתי מתח מעורר שחרור של כימיקלים במוח המסייעים בצמיחה של תאי עצב המגדילים את שחרור הסרוטונין.
-
5. תזונה מכונה
שינויים בתזונה מסייעים לכך שהגוף יפעל עבורנו ולא נגדנו. צריכת מזון המכיל חומצות אמינו חומצות שומן חיוניות כגון אומגה 3 מסייע לחומרים כימיים לפעול ביעילות ובכך להגדיל את קליטת התרופות האנטי דיכאוניות. לעומת זאת מזונות מעובדים או ממתקים תורמים להתפתחות הדיכאון ויש להימנע מהם כמו גם מצריכת קפאין ואלכוהול.
-
6. שינוי מינון התרופה
ישנם מצבים בהם יש צורך בהגדלת מינון התרופה גם אם מדובר בהעלאה זמנית כך שאין צורך לדאוג שמדובר בשינוי והזדקקות לכל החיים.
-
7. החלפת תרופות
ישנם מצבים בהם הטיפול בדיכאון מצריך שינוי תרופתי וביצוע של מספר ניסיונות על מנת להגיע לטיפול הנכון והמתאים ביותר. במידה והתרופה הראשונה אינה מספקת הקלה בתסמינים ניתן לבצע מעבר לתרופה אחרת כאשר התאמתה יכולה להסתייע בבדיקות גנטיות. תהליך הטיפול עשוי לכלול ניסוי וטעייה על להגעה לסוג התרופה והמינון המתאים.
-
8. הוספת תרופה
ישנם מצבים בהם הרופא המטפל ירצה לשלב תרופה נוספת או נטילת חומרים מסייעים לקליטת התרופה הקיימת כגון ליתיום. גם הוספת תוספי תזונה עשויה לשפר את האפקטיביות של התרופה ואת אופן קליטתה בגוף.
-
9. פסיכותרפיה
טיפולים פסיכולוגיים יכולים להוות השלמה לטיפול תרופתי. פסיכותרפיה נמצאה כיעילה באותה המידה של הטיפול התרופתי ויעילה יותר בהקשר של מניעת הישנות וחזרה של הדיכאון. שילוב של הפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי מוביל לתפקוד טוב יותר, דבקות בטיפול והקטנת נטל המחלה.