מרמור הוא תהליך נפשי המשחזר שוב ושוב תחושה מסוימת, ונבירה באירועים שהובילו אליה, בתהליך המדרבן את הכעס. זהו אינו שידור חוזר של פזמון המתעד את עובדות הטינה, אלא חזרה על החוויה מחדש בצורה המשפיעה מבחינה רגשית, פיזיולוגית ורוחנית, באופן הרסני ביותר. חוסר היכולת להתגבר על הטינה נובע מכישלון היכולת לתקן חיבור אינטימי שהתפורר, קרע משפחתי או ניתוק ידידות.
למרות הכעסים המתעוררים, בעיות פרטניות המבוססות על כעס, מתרחשות בדרך כלל בין שני אנשים או יותר, ומתמצתים איבה שנוצרה לפני זמן רב.
הורה, ילד, אח או בן זוג עשויים להאשים זה את זה באירועים שהשתבשו, אך הארס מונע יותר מהפגנת זלזול או התעלמות. התגובה החמורה של המרמור כמעט אף פעם אינה מוצדקת על ידי מה שמפעיל או מגדיר אותו. זהו תמיד תוצר של היסטוריה ארוכה של אומללות, המפתחת את הטינה והמרמור.
הבנת מרמור
ההיבטים המפעילים תגובת מרמור נובעים בדרך כלל מפגיעה חסרת התחשבות; תחושת עלבון לאחר פגיעה מכוונת וחסרת התחשבות של אדם אחר; הימנעות אדם אחר מנקיטה בפעולה או תרומה, אותה האדם המפתח את המרמור סבור שראוי היה לעשות.
מרמור מגלם בחירה בסיסית לסרב לסלוח. אדם בודק את העבר הכואב שלו, גם כשהוא מתיימר או רוצה להרפות ממנו. הוא עושה זאת היות והוא מאמין באשליה המאפשרת לו להמשיך ולהצדיק את הטינה שפיתח.
הוא סבור שישיג את הצדק המגיע לו באמצעות אחיזת סרק בצורך "לתקן", העוקף את היכולת לריפוי וחיים בשלום פנימי. אחיזה בעבירות שנתפסו אינה מאפשרת הכרה בכל דרך אחרת של חוויה בריאה של רגשות כאב, דחייה ונטישה.
יש ללמוד להרפות מרגשות המרמור, היות וחיים במצב זה עלולים להוביל לכאב כרוני, ומונעים אפשרות בניית יחסים אחרים המבוססים על אהבה, טיפוח ותמיכה. הרפיה מהטינה פירושה מתנה לחיים איכותיים יותר.
שלבים להרפיה מתחושות מרמור
היצמדות לרגשות הכעס והכאב מפריעה ליכולת להמשיך הלאה בחיים וללמוד להתמודד עם הפצעים. הרפיה מהכעסים מובילה לריפוי השבר, ולשלמות עצמית. זוהי שיטת התמודדות שאינה מניחה לעבר להפריע להווה. שלבי ההתמודדות כוללים את הצעדים הבאים:
התמכרות – הבנה שתחושות המרמור זהות לכל התמכרות אחרת.
היצמדות לעבר – הבנה שהשימוש במרמור משכפל דרמות ישנות ומהווה אישור כי לא ניתן לשנות את העבר.
חיבור לאנשים חיוביים – אנשים שליליים בסביבה עשויים לסייע לאדם לטפח את רגשות הטינה שלו, לעומת אנשים חיוביים המסייעים לו להניח את העבר במקומו הראוי.
לא קיימת אפשרות לשנות אנשים – אדם ממורמר צריך להבין שאינו מסוגל לשלוט על אחרים שבוחרים לדחות אותו.
השגת כוח אמיתי – הכרה בעובדה שהתרעומת מעניקה אשליות במקום כוח. לכן מומלץ לאמץ שיטות להשגת כוח ועוצמה אמיתיים.
זיהוי הגורמים לתחושות המרמור – מומלץ לזהות את האותות המעוררים מרמור, כגון רעב, כעס, בדידות, או עייפות, ולהימנע מהם או לטפל בהם.
דפוסי פעולה חיוביים – יש לתרגל שיטות קוגניטיביות התנהגותיות להפסקת ההתמכרות לטינה. כשמפעילים מחשבה להבנת רגשות הטינה, הרגשות השליליים מתפוגגים ומפנים את מקומם לרגשות חיוביים יותר.
אחריות אישית – מומלץ להכיר בחלק האישי שאפשר את ההתעללות, כשאדם מבין את חלקו, הוא מסוגל לסלוח לעצמו ולקבל החלטה שלא להניח לתרחיש זהה להתרחש שוב.
הענקת חנינה – יש להכריז על הענקת חנינה לאדם הגורם להתמרמרות.
סליחה או שכחה. כשניתן, מומלץ לסלוח, וכשלא ניתן, יש לתרגל שכחה מכוונת, תוך הבנה שמדובר במתנה גדולה לאיכות החיים, ולא ב"התקפלות" או התרפסות בפני האנשים המעוררים את תחושות הטינה.