מהי דיסתימיה?

דיסתימיה, המכונה גם הפרעת דיכאון מתמשכת, היא סוג של דיכאון המאופיין בעייפות, אנרגיה נמוכה, הערכה עצמית נמוכה, ושינויים בתיאבון או בשינה. הפרעת מצב רוח זו נוטה להיות חמורה פחות מדיכאון, אך זהו מצב כרוני, למרות תרופות קצרות של מצב רוח נורמאלי.

הפרעה זו נמשכת למעלה משנתיים בקרב מבוגרים, ולמעלה משנה בקרב ילדים ובני נוער. ההפרעה מתרחשת בדרך כלל עם הפרעות אחרות, כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות שונות או הפרעות סומאטיות משמעותיות, כמו גם עם התמכרות לאלכוהול או שימוש בסמים.

הגורמים וגורמי הסיכון לדיסתימיה

בדומה למרבית ההפרעות הנפשיות, גם לדיסתימיה לא קיים גורם מכריע אחד, אלא מספר גורמי סיכון ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים התורמים להתפתחותה. אזורים שונים במוח נוטים להגיב באופן שונה לרגשות שליליים כגון פחד ועצב, כמו גם למספר תחושות פיזיות בהשוואה לתפקוד המוחי של אנשים ללא הפרעה זו.

גורמי סיכון גנטיים לפיתוח ההפרעה כוללים בני משפחה הסובלים מהפרעה משותפת של דיסתימיה, דיכאון קליני או הפרעת אישיות. לחץ משמעותי במהלך הילדות או הבגרות והשפעות חברתיות שליליות נחשבים גם הם לגורמי סיכון.

תסמיני וסימני דיסתימיה

אבחנת ההפרעה נקבעת כשאדם חווה דיכאון חמור מידי יום, במשך שנה לפחות ברציפות, כולל נוכחות של שניים לפחות מהסימנים והתסמינים הבאים המאפיינים סוג זה של דיכאון:

• ירידה בתיאבון
• הפרעות שינה או שינה מוגזמת
• עייפות
• הערכה עצמית נמוכה
• קשיי ריכוז או קבלת החלטות
• חוסר תקווה.

אדם הסובל מדיסתימיה עשוי אף להיות מאובחן עם דיכאון קליני, אך לא עם השיגעון המאפיין הפרעה דו קוטבית.

אבחון דיסתימיה

רופאים ומומחים לבריאות הנפש כגון פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מבצעים ראיון רפואי מקיף ובדיקה גופנית כחלק מקביעת האבחנה.

דיסתימיה עשויה להיות קשורה עם מספר מצבים רפואיים אחרים, ובדיקות מעבדה שגרתיות מבוצעות במהלך ההערכה הראשונית על מנת לשלול גורמים אחרים לתסמינים. לעיתים מבוצעות סקירות רנטגן או בדיקות הדמיה אחרות.

כחלק מתהליך האבחון, המטופל יתבקש לענות על סדרת שאלות משאלון סטנדרטי על מנת להעריך את נוכחות הדיכאון. בנוסף תתבצע בדיקה יסודית להיסטוריה אישית ומשפחתית או בדיקה לאיתור נוכחות תסמינים הקשורים לבריאות הנפש, כך שניתן יהיה להבחין בין דיסתימיה לבין סוגי דיכאון אחרים, תסמיני דיכאון בתגובה ללחץ, או דיכאון כחלק מהשינויים במצב הרוח של הפרעה דו קוטבית.

טיפול בדיסתימיה

הטיפול היעיל ביותר כולל טיפול תרופתי ולפחות 18 מפגשי טיפול בדיבור המכונה פסיכותרפיה. תרופות המגבירות את כמות הסרוטונין במוח הן קבוצת התרופות הנפוצה ביותר המשמשות לטיפול בדיסתימיה,

היות ורמות סרוטונין במוח נמוכות במצב של דיכאון. תרופות מסוג SSRIs שומרות על ריכוזי סרוטונין גבוהים, ומונעות ספיגה חוזרת של סרוטונין בחזרה לתא העצב. הספיגה החוזרת של סרוטונין אחראית לכיבוי ייצור הסרוטונין החדש, וכך ניתן לעורר תאים שבוטלו על ידי דיסתימיה ולהקל את התסמינים.

תרופות מסוג SSRIs כרוכות בפחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות טריציקליות (TCA) ומעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOIs), שהם שני סוגים אחרים של תרופות נוגדות דיכאון. תרופות אלו אינן גורמות ללחץ דם נמוך והפרעות קצב לב, ולכן נקבעות בדרך כלל כקו הטיפול הראשון לדיסתימיה. הן כוללות פרוזאק, פקסיל, זולופט, רסיטל ופבוקסיל.