תחקור פסיכיאטר באבחון סימני דיכאון והמשך טיפול

תהליך האבחון של הדיכאון הוא תהליך מורכב ביותר, המצריך מיומנות רבה מאוד ואף יותר מכך – זהירות רבה מאוד. בישראל האבחון הפסיכיאטרי של ההפרעה מבוצע בהתאם לקריטריונים המופיעים במדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות (DSM-V) אותם נזכיר בקצרה בהמשך מאמר זה.

בנוסף על הפסיכיאטר לשלול גורמים אחרים שהיו יכולים לבוא לידי ביטוי בתסמינים מהם סובל הנבדק כמו לדוגמה דיכאון שהתפתח על רקע מצב גופני ירוד או דיכאון שהתפתח על רקע שימוש בחומרים ממכרים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכאשר אדם סובל מדיכאון על רקע מצב גופני מסוים, הרי שמטרת הטיפול היא לשפר את המצב הגופני ופחות לטפל בדיכאון שמהווה מעין תופעת לוואי של הבעיה הראשונית.

הדבר נכון גם בנוגע לדיכאון כתוצאה משימוש בחומרים ממכרים, שכן בדרך כלל כל עוד הבעיה הראשונית לא תטופל, לא ניתן יהיה לטפל בדיכאון.

המורכבות שבעבודת האבחון

רבים לא יודעים זאת, אבל פסיכיאטר הוא רופא מומחה לכל דבר. ההכשרה של פסיכיאטר בישראל נמשכת לכל הפחות 12 שנים שכן היא מורכבת באופן הבסיסי ביותר משבע שנות לימודי רפואה ומחמש שנות התמחות. אי לכך, בדיוק כפי שרופא מקבל נבדק ומאבחן את מחלתו באמצעות הכלים שעומדים לרשותו, קרי הבדיקות הגופניות, המעבדתיות ובדיקות ההדמיה השונות, כך הפסיכיאטר אמון על ביצוע הבדיקות השונות על מנת לקבל אבחנה פסיכיאטרית.

ההבדל המרכזי בין השניים הוא שהפסיכיאטר מתבסס בראש ובראשונה על הממצאים שעולים בשיחה שהוא עורך עם המטופל או לצורך העניין בתחקור. כמובן שדיכאון יכול לבוא לידי ביטוי בבעיות גופניות כמו לדוגמה בחוסר תיאבון, בעיות שינה שונות וכאבים עמומים, אך את רוב התופעות הגופניות להן גורם הדיכאון, לא ניתן למדוד בבדיקות גופניות שכן רוב התסמינים הפיזיים הקשורים לדיכאון הם תסמינים סובייקטיביים.

לפי כל זה הרי שהפסיכיאטר הוא הוא כלי המדידה ומכשיר המדידה, המשמש להערכת מצבו של הנבדק ולאיסוף הסימנים והממצאים שבסופו של דבר יתגבשו לכדי האבחנה הפסיכיאטרית הרלוונטית.

התרשמות הפסיכיאטר והקריטריונים לאבחון

כפי שציינו, הבסיס לאבחון או ליתר דיוק השלד עליו מרכיבים את האבחנה ושבלעדיו לא ניתן יהיה לקבוע את האבחנה, הוא המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות (DSM-V). סך הכול מופיעים במדריך העדכני תשעה קריטריונים שמתוכם צריכים להתקיים חמישה לפחות במשך שבועיים ברציפות. בין היתר מדובר באובדן אנרגיה ועייפות, תחושת אשמה או חוסר ערך, שינויים בהרגלי השינה ועוד.

כמו כן אחד מהקריטריונים צריך להיות מצב רוח ירוד כמעט כל יום במשך רוב שעות היום או ירידה משמעותית בהנאה ובעניין כמעט בכל הפעילויות השגרתיות או בכולן במשך רוב שעות היום, כמעט בכל יום. זאת בתנאי שהקריטריונים הנזכרים מעלה גורמים לסבל או לפגיעה בתפקוד התעסוקתי, החברתי או בכל תפקוד חשוב ומהותי אחר בחיי הנבדק.

כפי שניתן להבין, כל המידע המשמש את הפסיכיאטר לצורך קביעת האבחנה בהתאם לקריטריונים, יכול להגיע רק מדיווח עצמי של הנבדק שכן אין לפסיכיאטר כל דרך אחרת לדעת פרטים על מצבו הנפשי של הנבדק בשגרה. עם זאת, במקביל לשאלות ששואל הפסיכיאטר, הקשורות לקריטריונים של המדריך הפסיכיאטרי, עליו גם לבצע הערכה פסיכיאטרית כללית.

בדיקת מצב פסיכיאטרי על קצה המזלג

במהלך התהליך האבחוני הפסיכיאטר מעריך את הסטטוס הפסיכיאטרי של הנבדק תוך שהוא מתייחס לאלמנטים הבאים:

• הופעה – ההופעה של הנבדק יכולה ללמד את הפסיכיאטר על המתחולל בנפשו. כך לדוגמה הופעה כללית מוזנחת מאוד בהחלט יכולה לרמז על דיכאון.
• יחס לבודק – תיעוד היחס של הנבדק לפסיכיאטר מסייע גם כן לקביעת המצב הפסיכיאטרי שלו. היחס יכול להיות לדוגמה ידידותי, חשדני, מתגונן, מתחמק ועוד.
• התנהגות – תיעוד ההתנהגות הינו קריטי לקביעת הסטטוס הפסיכיאטרי של הנבדק. התנהגות המקושרת לדיכאון יכולה לכלול לדוגמה חוסר יכולת לשבת במנוחה מבלי לנוע בכיסא או לחילופין תנועתיות איטית במיוחד, הימנעות מיצירת קשר עין עם הפסיכיאטר, ישיבה שפופה ועוד.
• מצב רוח ואפקט – מצב רוחו של הנבדק מתועד בהתאם לדיווח העצמי שלו. האפקט לעומת זאת הוא מצב הרוח של הנבדק כפי שנקלט בעיניו של הפסיכיאטר. במקרים רבים אין התאמה בין מצב הרוח לאפקט.
• דיבור – הכוונה היא לא לתוכן הדיבור אלא לאופי הדיבור מבחינת עוצמת הקול, קצב הדיבור, גוון הקול ועוד.
• חשיבה – ניתנת התייחסות למשל קצב החשיבה, רצף החשיבה ועוד.
• אובדנות – ישנם עוד אלמנטים נוספים כמו לדוגמה אמינות, קוגניציה, זיכרון וחשיבה מופשטת עליהם לא נתעכב במאמר זה. לעומת זאת חשוב בהחלט להתעכב על אלמנט האובדנות. חשוב לבדוק במהלך התחקור האם הנבדק ביצע ניסיון אובדני והאם הוא נוהג לחשוב מחשבות אובדניות. אם נעשה ניסיון אובדני יש לברר האם ביצע הכנות להתאבדות (צוואה או מכתב התאבדות למשל), האם תכנן את ההתאבדות מראש ועוד. ישנה חשיבות עליונה להעריך את רמת הסיכון שבה נמצא הנבדק ולפעול בהתאם.

אבחנה מבדלת בין סוגי הדיכאון השונים

אחד מהתפקידים החשובים ביותר של הפסיכיאטר בכל הקשור לאבחון הדיכאון הוא לבצע אבחנה מבדלת בין הסוגים השונים של הדיכאון. חשוב להבין כי המונח דיכאון הוא לא מונח מדויק מבחינה רפואית ולא מהווה אבחנה בפני עצמו. ההפרעות העיקריות הקשורות לדיכאון הן הפרעת דיכאון מג'ורי, דיסתמיה והפרעה דו קוטבית. הפרעות אלו נקראות הפרעות מצב רוח וקיימים הבדלים משמעותיים ביניהן.

כמו כן כאשר מתקבלת למשל אבחנה של דיכאון מג'ורי, לעתים יש לאבחן גם תת סוג של דיכאון. דיכאון אחרי לידה למשל הוא תת סוג של דיכאון מג'ורי אך ההתייחסות אליו מבחינה טיפולית שונה בתכלית השוני מההתייחסות לדיכאון עונתי. מעבר לכל זה על הפסיכיאטר לקבוע את דרגת החומרה של ההפרעה שאבחן ולנסח את הממצאים העיקריים בכתב.

ראו גם:

שאלון תחקור לאבחון דיכאון