אדם המאובחן כסובל ממאניה דיפרסיה, עלול לסבול מפגיעה חמורה באיכות החיים שלו כשבין היתר ההפרעה עלולה לגרום לפגיעה חמורה בדימוי העצמי שלו, בקשרים החברתיים שלו ואף בחיי המשפחה שלו. מעבר לכל זה, הרי שהלוקים בהפרעה דו קוטבית עלולים לסבול מאובדן הכנסה על רקע אשפוז או התקף מאני/דכאוני חריף במיוחד.
בדיוק כאן נכנס לתמונה המוסד לביטוח לאומי, המכיר במקרים רבים באנשים המתקשים להתפרנס בעקבות הפרעה פסיכיאטרית, כנכים לכל דבר ועניין. עם זאת, חשוב להבין כי עצם קבלת האבחנה הפסיכיאטרית בדבר ההפרעה הדו קוטבית, לא מזכה את המבוטח באחוזי נכות באופן אוטומטי.
כיצד ניתן לקבל את ההכרה של המוסד לביטוח לאומי?
על מנת שאדם הסובל מהפרעה דו קוטבית יקבל את ההכרה בנכותו הנפשית, עליו לעבור הערכה הן על ידי פסיכולוג או עובד סוציאלי והן על ידי פסיכיאטר. מומלץ במיוחד לפנות לפסיכיאטר העוסק בהערכה של נכות נפשית על מנת שהאבחנה תכלול התייחסות והערכה מדויקת בנוגע למגבלות התפקודיות מהן סובל המבוטח.
בדרך כלל המוסד לביטוח לאומי דורש שאת האבחנה יכתוב פסיכיאטר מטעם קופת החולים שבה חבר המבוטח אך בהחלט ניתן לחזק את האבחנה באמצעות דיאגנוזה שנכתבה על ידי פסיכיאטר פרטי.
לאחר ההערכה יש למלא טופס 7801 (טופס תביעה לקבלת קצבת נכות כללית) ואם מדובר בילד, הרי שיש להגיש טופס 7821 (תביעה לקבלת גמלה לילד נכה).
הקצבה ניתנת למבוטחים הסובלים מנכות בשיעור של 40% לפחות. אם מדובר בתשעים אחוזי נכות, הרי שהמבוטח מקבל פטור מלא ממס הכנסה.
חשוב מאוד להבין כי אדם שסובל מהפרעה דו קוטבית בגינה הוא נאלץ לצמצם את שעות העבודה שלו, צריך לפנות למוסד לביטוח לאומי מוקדם ככל האפשר. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שניתן לקבל את הקצבה לא יותר משנה אחת אחורה.
לטופס התביעה יש לצרף גם טפסים המעידים על השינוי שחל ביכולת ההשתכרות בדגש על תלושי משכורת, טופס קבלה לאשפוז, טופס שחרור מאשפוז ועוד. לאחר מכן המוסד לביטוח לאומי יזמין את המבוטח לוועדה רפואית שבה מצבו הפסיכיאטרי של המבוטח ייבדק ויוערך על ידי צוות בראשות פסיכיאטר מטעם המוסד.
התיקון לתקנות הביטוח הלאומי – תשע"ב (2012)
בשנת 2012 הוכנסו שינויים מרחיקי לכת בפרק הרביעי של תקנות המוסד לביטוח לאומי, הנקרא לאחר השינוי "מחלות נפש, תגובות והפרעות נפשיות" (ערב השינוי נקרא הפרק "הפרעות פסיכוטיות ופסיכו-נוירוטיות"). לפני שהוכנסו העדכונים האחרונים, היחס של המוסד לביטוח לאומי לסובלים מהפרעה דו קוטבית היה מחמיר מאוד והקריטריונים בהם היו צריכים לעמוד המבוטחים על מנת לזכות באחוזי נכות, היו נוקשים מאוד ולא ספציפיים במיוחד.
כיום התקנות מפורטות יותר, ברורות יותר וללא ספק, הוגנות יותר. ההתייחסות למאניה דיפרסיה מופיעה בסעיף 34 (א) שבו מפורטים קריטריונים להלן:
- נסיגה (רמיסיה) מלאה, ללא הגבלה תפקודית וללא הגבלה מבחינת פרנסה – 0% נכות.
- נסיגה מלאה או נוכחות של סימפטומים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בלבד בתפקוד החברתי או הנפשי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה – 10% נכות.
- נסיגה, סימפטומים אפקטיביים קלים, ישנו צורך בטיפול תרופתי, ישנה הפרעה בינונית בתפקוד החברתי או הנפשי ובנוסף הגבלה בינונית בכושר העבודה – 20% נכות.
- נסיגה חלקית, עם סימפטומים קליניים בינוניים, ישנו צורך בטיפול תרופתי קבוע, ישנה הפרעה ניכרת בתפקוד החברתי והנפשי, קיימת הגבלה ניכרת ביכולת להתפרנס – 30 % נכות.
- נסיגה חלקית עם אפיזודות אפקטיביות חוזרות ובנוסף סימפטומים קליניים ברורים, ישנו צורך בטיפול תרופתי קבוע, ישנה הפרעה קשה הן בתפקוד הנפשי והן בתפקוד החברתי ובנוסף ישנה הגבלה קשה בכושר העבודה – 50%.
- הפרעה פעילה עם הפרעה חמורה מאוד בתפקוד החברתי והנפשי, קיימת הגבלה קשה בכושר העבודה או שישנו צורך לאשפז את המבוטח באשפוז יום פסיכיאטרי ממושך – 70%.
- מחלה פעילה, ישנו צורך באשפוז פסיכיאטרי מלא או בהשגחה מתמדת – 100% נכות.
סעיף זה מתייחס להפרעה אפקטיבית דו קוטבית, אפיזודה דיכאונית, הפרעה דיכאונית עם אלמנטים פסיכוטיים, הפרעה דיכאונית חוזרת, הפרעות אפקטיביות לא מסווגות והפרעות אפקטיביות מתמידות.
על מנת לקבוע את אחוז הנכות יש לבחון לפי התקנות המעודכנות גם את המשך של תקופת הרמיסיה, עוצמת, תדירות ומשך ההפרעה, מספר האשפוזים, משכם והגורם לאשפוזים במהלך השנתיים האחרונות, מידת ההיענות לטיפול התרופתי או לכל טיפול אחר ומידת התגובה לטיפולים השונים ועוד.
לפני כניסת העדכונים לתוקפם, לא ניתנה התייחסות למישור החברתי למשל, לא ניתנה התייחסות לטיפול התרופתי ובנוסף לא ניתנה התייחסות לאלמנטים המרכיבים את הפגיעה באורח החיים כמו לדוגמה משך האשפוזים, מספר ההתקפים בשנתיים האחרונות ועוד.
ראו גם: