האבחנה הידועה כטראומה התפתחותית, היא טראומה שהתחילה בגיל ההתבגרות או בגיל צעיר יותר. מדובר בקטגוריית אבחון חדשה אשר מתמצתת אבחנות מסורתיות של טראומה מורכבת, הפרעות התנהגות והפרעות תגובה.
הפרעת טראומה זו מתמקדת יותר בטראומה הבסיסית בהיסטוריית המתבגר, ומלווה לעיתים קרובות באירועים טראומטיים שחוזרים והופכים להיות טראומה כרונית.
מקרים חוזרים ונשנים של טראומה התפתחותית כגון נטישה, התעללות והזנחה בחיים הצעירים של ילד, עלולים לגרום להשפעות שליליות על התפתחות קוגנטיבית, התפתחות נוירולוגית והתפתחות פסיכולוגית.
היבטים ותסמינים של טראומה התפתחותית
בהתחשב בהפרעות ההתפתחותיות המרובות של הפרעה זו, היא מתבטאת במגוון נרחב של מצגות תסמינים. רשימה חלקית של התסמינים כוללת דחיית עזרה מאחרים, חוסר אמון, פלאשבקים, סיוטים, תוקפנות פיסית, הפרעות פסיכוסומאטיות, דיכאון, חרדה, שנאה עצמית, ופציעה עצמית.
הפרעת טראומה התפתחותית עשויה להיות קשורה להפרעת תגובה, מצב שבו ילד אינו מסוגל ליצור ולקיים יחסים בריאים ולבצע בחירות חיים טובות, היות ואינו מסוגל לבסס קשר חיים מוקדם עם הורה או מטפל.
טראומה זו עשויה לגרום גם ללקויות למידה ובעיות התנהגות קיצוניות. הלחץ מהטראומה ההתפתחותית עלול לגרום לילד לסגת לתוך עצמו ולהיות חשדני אפילו כשיש לו הורים ומטפלים אחרים אוהבים ובעלי כוונות טובות.
ילדים רבים עם היסטוריה של טראומה התפתחותית, מאובחנים עם מצבים כגון הפרעות קשב וריכוז, הפרעת התרסה מתנגדת, הפרעות חרדה, הפרעות בתקשורת, קשיי למידה, הפרעות הספקטרום האוטיסטי ודיכאון.
יחד עם זאת, כל אחת מאבחנות אלו לוכדת היבט מצומצם של ליקויים בוויסות העצמי והיחסים המורכבים של הילד שעבר טראומה. לכן יש לבצע אבחנה מדויקת, להבדיל בין טראומה רגילה לבין טראומה התפתחותית, ולקבוע את שיטת הטיפול בהתאם.
תסמינים סומאטיים
טראומה התפתחותית עשויה להשפיע על התיאבון, העיכול, תפקוד המעיים, שינה, המערכת החיסונית, וויסות טמפרטורת גוף. תחושת חוסר הביטחון הגופני נוטה להתרכז בעוצמה מוגברת בחזה העליון.
הפרעות אוטואימוניות
הטראומה הכרונית נתפסת באופן סובייקטיבי כאיומים על המערכת החיסונית. יישום התערבות רפואית מייצר שיפור לטווח הקצר, אך האנרגיה הטראומטית במערכת ממשיכה להנהיג תפיס איום, והמערכת החיסונית נפגעת שוב, מצב המוביל למסקנה "רפואית" של מצב פיסיולוגי כרוני המצריך טיפול רפואי מתמשך. זוהי אבחנה שגויה, שכן הטיפול שניתן מתעלם מהפתרון האמיתי הדרוש, שהוא טיפול נפשי, וכך מחמיר המצב.
תסמיני לקויי דיבור
אזורי השפה בקליפת המוח הקדם חזיתית אינם מחוברים היטב לאמיגדלה במצב טראומטי. רגש טראומטי אינו מאפשר יעילות דיבור. שפה, בכללותה, אינה מעבירה במדויק חוויה פנימית. נוכחות הרגש אינה יכולה להיות מוסוות מהקול, היות ורגש מועבר באמצעות נוירולוגית העצב התועה הפועל דרך הגרון.
דיסוציאציה
במצב של טראומה, רגש, תחושה, תפיסה ומחשבה מנותקים ונפרדים, פשוטו כמשמעו. מצב זה מוביל להפרעת עיבוד זיכרון בשלב מאוחר יותר בחיים, כך שהגוף לומד להתעלם ממה שקורה בתוכו. ילדים שעברו טראומה בעבר אינם מהימנים בהפנמת מידע חדש ואינם מפנימים מידע מדויק על פני זמן. כתוצאה מכך נפגעים ההישגים האקדמאים שלהם, כמו גם מיומנויות תכנון עתידיות. ליקויים אלו מונעים מילדים כלים חשובים אלו המשמשים לוויסות עצמי.
מערכות חושיות
טראומה התפתחותית עלולה לפגוע בעיבוד מערכת חושית אחת או יותר, אם מערכות אלו היו מעורבות באינטראקציות טראומטיות מוקדמות. המצב עשוי להיראות כלקויות למידה מבוססות חושיות, אך זהו מצב נפרד. כתוצאה מכך ילדים חווים קשיים במהלך הלימודים היות ומערכת העיבוד החושי נפגעת כתוצאה מטראומה רגשית המוטבעת בתוכה.
מערכת קשב
זה כמובן נראה כמו הפרעות קשב וריכוז ומקבל את התווית הגורפת להתייחסות אל ההפרעה ככזו, אך טראומה התפתחותית משפיעה על כישורי ביצוע תפקודיים, והיא משפיעה באופן של קהות הסקרנות המולדת ודיכוי הדחפים הטבעיים.
אשמה ובושה
נפגעי טראומה התפתחותית נושאים אשמה ובושה על מה שעשו או לא עשו, בתגובה למה שנעשה להם בעבר. הם שונאים את הילד הקטן שנענה לטראומה או להתעללות ולא נלחם. תגובה זו מניחה את היסודות לבושה אשר מחזקת את השפעת חוסר הארגון העצמי.
התמודדות וטיפול בטראומת חיים מוקדמת
טראומה זו משפיעה על היבטים רבים בחיי המתבגר, וחוסר טיפול עלול לעוות את המסלול ההתפתחותי לשארית החיים. טיפול פסיכולוגי מלמד בני נוער עם הפרעת טראומה התפתחותית, כיצד להתמודד עם הטראומה אותה חוו בגיל צעיר.
טיפולים רבים להפרעה זו כוללים רמה מסוימת של שינוי התנהגותי. מודלים יעילים של טיפול מסייעים למתבגרים לבצע שינוי פנימי המוביל ליצירת שינויים התנהגותיים חיוביים ישירים. בני נוער לומדים לשלוט יותר בתסמינים כך שהם מסוגלים לתפקד.
הטיפול מסייע למטופל להפחית את תמרוני ההגנות ולרכוש דרכי התנהגות חדשות יעילות יותר, במקום תגובות ריאקטיביות הנובעות משחזורים טראומטיים.
המטפל מסייע לו להתבונן על התנהגותו ומעניק משוב מתאים כך שהמטופל משתמש בו ככלים אותם הוא יוכל ליישם בחיים ובמערכות יחסים מחוץ למסגרת הטיפול.