מבחינה קלינית, דיכאון משמעותי יכול להיות מובן באופן נרחב כדיכאון החמור דיו עד כדי הפרעה ליכולת האדם לתפקד באופן כלשהו. מצב זה נפוץ בכל קבוצות הגיל ומשפיע כמעט על כל אדם בשלב מסוים בחיים. נתונים סטטיסטיים על דיכאון מעידים על כך שהוא נוטה להתרחש בשיעור של שני אחוזים בילדות, טרם גיל ההתבגרות. מחלה זו היא הגורם המוביל לתחלואה ומוות.
הגורמים וגורמי הסיכון לדיכאון בילדים
לא קיים גורם מכריע אחד לדיכאון בקרב ילדים, ומספר גורמי סיכון ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים נוטים לתרום להתפתחותו. מבחינה ביולוגית, דיכאון קשור עם רמה מופחתת של הנוירוטרנסמיטר סרוטונין במוח, ירידה בגודל אזורים מסוימים במוח, כמו גם פעילות מוגברת באזורים אחרים של המוח.
בנות נוטות יותר להיות מאובחנות עם דיכאון בהשוואה לבנים, אך גם שילוב של הבדלים ביולוגיים המבוססים על מין, כמו גם על ההבדלים באופן שבנות מפרשות את סביבתן ומגיבות אליה בהשוואה לבנים משפיע על המצב.
לפחות באופן חלקי, קיימת תרומה גנטית לעובדה שילדים ובני נוער שיש להם הורה הסובל מדיכאון, נמצאים בסיכון של פי ארבע לפתח את המחלה בעצמם. ילדים המפתחים דיכאון אף נוטים לכך יותר בשל אתגרים ביולוגיים אחרים, כגון משקל לידה נמוך, בעיות שינה ואימא שילדה אותם בגיל צעיר מ-18.
גורמי סיכון פסיכולוגיים לדיכאון כוללים הערכה עצמית נמוכה, דימוי גוף ירוד, נטייה לביקורת עצמית מוגברת, ותחושת חוסר אונים בעת התמודדות עם אירועים שליליים. יש ילדים הסובלים מהפרעות קגשורות כגון הפרעות התנהגות, הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), חרדה קלינית או הסובלים מבעיות קוגנטיביות או בעיות למידה, כמו גם בעיות הנוגעות לאחרים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון.
דיכאון עשוי להיות תגובה ללחצים סביבתיים, כולל טראומה כגון התעללות מילולית, פיסית או מינית, מוות של אדם אהוב, בעיות בלימודים, וקורבן להצקה או לחץ חברתי. עולם המדע חלוק בדעותיו לגבי השאלה האם ילדים הסובלים מהשמנת יתר נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון.
גורמי סיכון לדיכאון כוללים עוני, חשיפה לאלימות, בידוד מבחינה חברתית, סכסוך הורים, גירושין וסיבות אחרות לפירוק המשפחה. ילדים עם פעילות גופנית נמוכה, ביצועים ירודים בלימודים או ילדים שאיבדו מערכות יחסים, נמצאים בסיכון גבוה יותר לדיכאון.
תסמיני וסימני דיכאון בילדים
דיכאון קליני הוא מצב חמור יותר מעצב הנמשך מספר ימים לפני שהוא משתפר. במחלת דיכאון אמיתית, התסמינים נמשכים על פני מספר שבועות, חודשים או לפעמים שנים, אם הילד אינו מקבל טיפול.
הדיכאון מתבטא בדרך כלל בחוסר יכולת לבצע פעולות יומיומיות, כגון לקום מהמיטה או להתלבש, להצליח בלימודים או לשחק עם ילדים אחרים. התסמינים צריכים להימשך מספר שבועות ולכלול לפחות חמש מהסימנים והתסמינים הקליניים הבאים:
- תחושת עצב או עצבנות.
- איבוד העניין או ההנאה בפעילויות רגילות.
- עלייה משמעותית במשקל או ירידה בתיאבון.
- שינויים בדפוס השינה, כולל חוסר יכולת לישון או שינה מוגזמת.
- תסיסה או פיגור פיסי, כלומר, חוסר מנוחה או תחושת האטה.
- עייפות או אובדן האנרגיה.
- קשיי ריכוז.
- תחושות חוסר ערך או אשמה מוגזמת.
- מחשבות על מוות או התאבדות.
ילדים הסובלים מדיכאון עלולים אף לחוות את התסמינים הקלאסיים אך עשויים להפגין תסמינים אחרים הכוללים ירידה בלימודים; תחושת שעמום מתמשכת; התפרצויות כעס; תלונות תכופות אודות תסמינים גופניים, כגון כאבי ראש וכאבי בטן; והתנהגויות הכרוכות בנטילת סיכונים.
אבחון דיכאון בילדים
רופאים מורשים מתחום בריאות הנפש כגון פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מבצעים ראיון רפואי מקיף ובדיקה גופנית כחלק מתהליך האבחון. דיכאון קשור אף עם מספר בעיות בריאות נפש אחרות, כגון הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, תסמונת אוטיזם, הפרעה דו קוטבית, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הפרעות חרדה ותסמונת אספרגר.
הרופא בודק סימנים של מאניה דפרסיה, היסטוריה של טראומה ותסמינים נפשיים ובריאותיים אחרים. דיכאון בילדים עשוי גם להיות תוצאה של מספר מצבים רפואיים או שהוא עשוי להיות קשור לתופעות לוואי של תרופות שונות, או שימוש לא נכון בתרופות.
מסיבה זו, בדיקות מעבדה שגרתיות מבוצעות בדרך כלל במהלך ההערכה הראשונית על מנת לשלול גורמים אחרים לתסמינים. יתכן שיהיה צורך בבדיקת רנטגן, סריקה או בדיקת הדמיה אחרת. כחלק מבדיקה זו, המטופל יתבקש להשיב על סדרת שאלון הנקבעות בשאלון סטנדרטי או בדיקה עצמית המסייעת להערכת הסיכון לדיכאון והתאבדות.
טיפול לדיכאון בילדים
אם התסמינים מצביעים על כך שהילד סובל מדיכאון קליני, הרופא ימליץ על טיפול הכולל טיפול במצבים הרפואיים הגורמים לדיכאון או המחמירים אותו. לדוגמה, ילד המאובחן עם רמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס, יקבל טיפול בתחליפי הורמונים.
שיטות טיפול אחרות כוללות טיפול תומך, כגון שינויים באורח החיים וההתנהגות, פסיכותרפיה, טיפולים משלימים, ותרופות לדיכאון בינוני עד חמור. אם התסמינים חמורים דיים להצדקת טיפול תרופתי, התסמינים נוטים להשתפר מהר יותר ותטווח הארוך יותר כשהטיפול התרופתי משולב עם טיפול פסיכולוגי.
רוב הרופאים ימשיכו את הטיפול בדיכאון במשך חצי שנה עד שנה כדי למנוע את הישנות התסמינים, טיפול לילדים הסובלים מדיכאון משפיע עליהם באופן חיובי ומשמעותי לתפקוד הילד עם בני גילו, עם בני משפחתו ובלימודים. ללא טיפול, התסמינים נמשכים זמן רב ולא ישתפרו. למעשה, הם עשויים להחמיר. עם טיפול, סיכויי החלמה טובים בהרבה.