טיפול פסיכיאטרי

רפואת הנפש בישראל הינה באחריותה של מערכת הבריאות, וזוהי אולי הדרך הפשוטה ביותר להמחיש מהו טיפול פסיכיאטרי: הגישה הכי קרובה לטיפול רפואי אשר נוגע בנפש האדם. בגישה הפסיכיאטרית, המטופל עובר מסלול טיפולי הדומה מאוד למסלול רפואי רגיל, במובן של שלושה שלבים עיקריים: אבחון, טיפול תרופתי ופסיכותרפי, ולבסוף שיקום במידת הצורך.

הגישה הפסיכיאטרית לטיפול עוסקת בעיקר באיזון ביוכימי, מערכת העצבים והמוח, הקלה על תסמינים באמצעות טיפול תרופתי, ושיקום המטופל לכדי יכולת התנהלות מיטבית בקהילה. בניגוד לטיפול פסיכולוגי או נפשי אחר, הטיפול הפסיכיאטרי ניתן ליישום גם ללא הסכמת המטופל, במקרים אשר בהם החוק מותיר זאת.

אבחון פסיכיאטרי

מאחר ונקודת המוצא בפסיכיאטריה הינה שמקור ההפרעות הנפשיות הינו בראש ובראשונה במערכות גופניות כגון מערכת העצבים והמוח, טרם ייקבע הטיפול על ידי הפסיכיאטר יש לבצע אבחון מסודר. שלב האבחון יכול לכלול מגוון רחב של בדיקות, אשר ייעודן הוא לנסות ולזהות את סוג ההפרעה וטיבעה, התסמינים המעורבים בה, וכן מהו המרכיב הביוכימי-פיזי אשר יכול להסביר את ההפרעה.

כחלק מתהליך האבחון מטופל יכול להידרש לעבור בדיקות שונות במכונים רפואיים, לרבות סריקות MRI או אחרות. בהינתן ותמצא בעיה אשר ניתנת לטיפול באמצעות מתן תרופתי, אפילו באופן חלקי, האבחון הסתיים וניתן לעבור לשלב הטיפול.

עם זאת, פעמים רבות לא נמצא הסבר רפואי אבחנתי ברור, ועל הפסיכיאטר יהיה לעבוד על פי הכשרתו ויכולת אבחונו, וכן בהתאם לתסמינים אשר המטופל מביא עמו לטיפול. כחלק מהאבחון הפסיכיאטר ישתמש במדריכים פסיכיאטריים (DSM, ICD) אשר מקטלגים את טווח ההפרעות השונות והטיפול בהן.

שלב הטיפול

הכלי הטיפולי העיקרי בפסיכיאטריה הינו מתן תרופות המשפיעות על המוח ומערכת העצבים. פעמים רבות התרופות אינן מספקות מענה ממוקד וברור, והן מלוות בתופעות לוואי נרחבות. כמו כן, חלק מן התרופות הפסיכיאטריות דורשות החלפת תרופה מפעם לפעם, לעיתים בשל חוסר יעילותה במקרה מסוים, ולעיתים בשל מגבלות התרופה בשימוש ארוך טווח. תפקידו של הפסיכיאטר הינו לבצע מעקב, לאבחן את השפעות התרופה ומצבו של המטופל, ולהציע את הטיפול המדויק ביותר על פי הניתן.

לצד הטיפול התרופתי, מתקיימים מפגשים בין המטופל והפסיכיאטר על בסיס תקופתי משתנה, בהתאם לטיפול הספציפי בו מדובר. מטרת מפגשים אלו יכולה להיות ריענון המרשם התרופתי או המינון הנלקח, ובמקביל גם לצורכי טיפול פסיכותרפי או נפשי במטופל. אם כן, תפקידו של המטפל הפסיכיאטרי הינו כפול – מצד אחד רפואי באופן מתן תרופתי, ומצד שני טיפולי במובן הנפשי ולרוב בתצורת טיפול פסיכותרפי.

במקרים מסוימים, יכול הפסיכיאטר לקבוע אשפוז למטופל. לרוב מדובר במקרים חמורים המצריכים טיפול אינטנסיבי יותר. ישנם שני סוגי מוסדות אשפוז – פתוח וסגור, כאשר בראשון על המטופל להגיע יום אחר יום למוסד הטיפולי ובסוף היום הינו משוחרר לביתו, ובשני המטופל נשאר במוסד תחת השגחה צמודה. לאחר טיפול במוסד, לעיתים ישנו צורך בתהליך שיקומי על מנת לאפשר למטופל לחזור אל הקהילה ולהצליח להתמודד עם מעבר זה ללא קריסה חזרה אל המצב ההפרעתי.

תהליך השיקום

כאשר מטופל משוחרר ממוסד אשפוזי, עליו לחזור ולהתמודד עם מצבו גם בתוך הקונטקסט הקהילתי. אין זו משימה פשוטה, ופעמים רבות היא מלווה בחרדה וקשיים ממשיים אשר עלולים להוביל לקריסה חזרה אל המצב ההפרעתי. כחלק מההתמודדות עם תהליך השיקום, ייתכן והמטופל יגיע לפגישות תקופתיות עם הפסיכיאטר, על מנת לעקוב אחר מצבו, להציע טיפול פסיכותרפי בכדי להקל על התהליך, וכן לעזור בשיקומו של המטופל במסגרת אשר איננה אשפוזית.

ראוי גם לציון כי המדינה תומכת במטופלים החוזרים לקהילה, וישנו סל תמיכתי אשר מוצע למטופלים אלו. דרך נוספת לשיקום, נעשית באמצעות סל השיקום לנפגעי נפש, המוענק על ידי המדינה ומעניק מגוון שירותים המסייעים להיקלט חזרה בחברה.