מאניה דיפרסיה ואישיות גבולית

מאניה דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית) והפרעת אישיות גבולית הן שתי הפרעות פסיכיאטריות החולקות מספר מאפיינים משותפים. כך לדוגמה בדומה להפרעה דו קוטבית, גם הפרעת אישיות גבולית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות אובדנית, בחוסר יציבות במערכות יחסים, באימפולסיביות רבה, בבזבוז כספים ללא הכרה, בתחושת ריקנות ועוד.

מאחר וקיים לא אחת בלבול בין שתי ההפרעות ומאחר ובמקרים מסוימים האבחנה לא מבוצעת כראוי ואדם הסובל לדוגמה מהפרעת אישיות גבולית מאובחן בטעות כסובל מהפרעה דו קוטבית, כדאי לפרט תחילה אודות האופן שבו ניתן לבצע אבחנה מבדלת בין שתי ההפרעות.

במאמר זה נציין את ההבדלים המרכזיים שיכולים לכוון את המאבחן לכיוון האבחנה הנכונה. כך לדוגמה במידה וקיים סיפור משפחתי של הפרעה ביפולרית, ישנו סיכוי גבוה יותר שהמטופל סובל מהפרעה ביפולרית ולא מהפרעת אישיות גבולית. לפני שנפתח בדברים נציין כי הקריטריונים שנביא לעיל הם הקריטריונים המעודכנים ביותר וכי הם מבוססים בין היתר על הכתוב במהדורה האחרונה של ה – DSM (החמישית במספר).

גיל התפרצות התסמינים

התפרצות של הפרעה דו קוטבית לא מתרחשת בשנות הילדות ואף לא לפני גיל 16. בדרך כלל התסמינים הראשונים המהווים עדות לקיום ההפרעה מופיעים בתקופת גיל ההתבגרות או בתקופת הבגרות הצעירה. כמו כן התסמינים המהווים עדות להתפרצות ההפרעה, מהווים שינוי משמעותי מאוד מהמצב שקדם להם כשלמעשה קריטריון זה הוא קריטריון אבחנתי המאפיין את כל הלוקים בהפרעה דו קוטבית ללא יוצא מן הכלל.

לעומת זאת, כשמדובר בהפרעת אישיות גבולית, הרי שלא ניתן לשים את האצבע במדויק על הרגע שבו ההפרעה התפרצה לראשונה. למעשה רבים מהסובלים מהפרעת אישיות גבולית מעידים על כך שסבלו ממצב רוח דיכאוני לאורך רוב חייהם. לפיכך כאשר ניתן להצביע בירור על המועד שבו ההפרעה באה לידי ביטוי באופן קליני לראשונה, רוב הסיכויים כי מדובר בהפרעה דו קוטבית ולא בהפרעת אישיות גבולית.

מהלך ההפרעה לאורך החיים

ישנם הבדלים מסוימים באופן שבו ההפרעות השונות מתפתחות לאורך החיים. הפרעה דו קוטבית בדרך כלל ממשיכה להתקיים לאורך כל החיים ואפילו נוטה להחמיר במהלך השנים ולעומת זאת הפרעת אישיות גבולית בדרך כלל מאופיינת בפרוגנוזה חיובית ומעודדת יותר. במחקרים מסוימים אף נמצא כי ישנם אנשים שאובחנו בעבר כסובלים מהפרעת אישיות גבולית ואילו לאחר מספר שנים התברר כי האבחנה כבר לא תקפה לגביהם.

אי לכך, אם ההפרעה לא נסוגה והתסמינים ממשיכים להתקיים, הרי שרוב הסיכויים כי מדובר בהפרעה דו קוטבית ולא בהפרעת אישיות גבולית. כמו כן ישנו סיכוי גבוה יותר לכך שהשינוי הקיצוני במצב הרוח יתרחש מאליו ללא השפעה חיצונית כשמדובר בהפרעה דו קוטבית בהשוואה להפרעת אישיות גבולית.

בדרך כלל השינוי במצב הרוח בקרב הסובלים מהפרעת אישיות גבולית מתרחש על רקע טריגר מסוים הקשור לאינטראקציה עם אדם אחר כמו לדוגמה תסכול על רקע דחייה או נטישה.

הבדלים בתסמינים הדיכאוניים

התסמינים הדיכאוניים המאפיינים את הסובלים מהפרעה דו קוטבית כוללים בעיקר תסמינים מלנכוליים, נטייה לרגזנות, ביקורת עצמית, ירידה בתחושת הערך העצמי והאשמה עצמית לרבות תחושת אשמה בנוגע למעשים של אנשים אחרים. לעומת זאת התסמינים הדיכאוניים המאפיינים את הפרעת האישיות הגבולית כוללים בעיקר תחושת ריקנות, השלכת אחריות, עוינות כלפי אחרים ולמעשה ישנו גוון ברור של זעם שלעתים מאפיל על מצב הרוח הדיכאוני.

בשתי ההפרעות קיימות נטיות אובדניות והטלת מומים עצמיים כמו לדוגמה חיתוך הוורידים כששכיחות הנטיות האובדניות דומה מאוד. אי לכך, קריטריונים אלה לא מסייעים לביצוע האבחנה המבדלת.

הבדלים בתסמינים ההיפומאניים

אנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית מדווחים כי בזמן האפיזודה ההיפומאנית מצב הרוח שלהם מרומם, רמות האנרגיה שלהם גבוהות מאוד, מתרחש שיפור במידת היצירתיות והפעלתנות ובנוסף קיימת תחושת גרנדיוזיות. לעומת זאת ישנו חוסר בהירות בתחושות המאפיינות את הסובלים מהפרעת אישיות גבולית. כמו כן התחושות השונות המאפיינות את האפיזודה ההיפומאנית בקרב הלוקים בהפרעה דו קוטבית נעלמות לאחר סיום האפיזודה שכן הן מופיעות רק במהלכה.

לעומת זאת התסמינים השונים המאפיינים את הלוקים בהפרעת אישיות גבולית נשארים נוכחים לאורך זמן רב. התרוממות הרוח נדירה מאוד בקרב הסובלים מהפרעת אישיות גבולית כשבדרך כלל מצב רוח מרומם לא נמשך יותר מארבעים ושמונה שעות. בנוסף לכך, בעוד שתחושת כל יכולות או הפרזה בערך העצמי מאפיינת את האפיזודה המאנית בקרב הלוקים בהפרעה דו קוטבית, הרי שהסובלים מהפרעת אישיות גבולית ממשיכים לסבול מתחושה עמוקה של חוסר ערך עצמי.

מעבר לכל זה, ברוב המוחלט של המקרים תסמיני החרדה בדרך כלל נחלשים או נעלמים לחלוטין במהלך האפיזודה ההיפומאנית בקרב הלוקים בהפרעה דו קוטבית ולעומת זאת בקרב הלוקים בהפרעת אישיות גבולית הם רק נוטים להתגבר כאשר מצב הרוח מרומם.

הבדלים ביחסים הבין אישיים ובמאפייני מערכות היחסים

ניתן לשפוך אור על האבחנה המדויקת כאשר מנתחים את היכולת של הנבדק ליצור קשרים משמעותיים: אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית חווה חרדת נטישה משמעותית ולפיכך ייצא מגדרו על מנת למנוע נטישה מדומה או אמתית. בנוסף הפרעה זו מאופיינת בדפוס בין אישי הנע בין הפחתה בערך בן הזוג או האדרה ואידיאליזציה שלו. לעומת זאת מערכות היחסים של הלוקים בהפרעה דו קוטבית בדרך כלל יציבות כל עוד הם לא נמצאים באפיזודה מאנית, היפומאנית או דיכאונית.

בדיוק באותו האופן, הלוקים בהפרעת אישיות גבולית סובלים מהפרעת זהות, כלומר מתחושת עצמי או דימוי עצמי לא יציב באופן עקבי ולעומתם הלוקים בהפרעה דו קוטבית סובלים מבעיות מעין אלו רק כאשר הם חווים אפיזודה דיכאונית או מאנית. כאשר הם נמצאים בין האפיזודות, תחושת העצמי שלהם יציבה מאוד בדרך כלל.