פוסט טראומה: להתמודד עם פצעי הנפש ולבנות מחדש

מאת: מכבי שירותי בריאות

אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות והמורכבות ביותר מוכרת כפוסט טראומה, והיא אינה שמורה רק ללוחמים או לנפגעי מלחמה. מדובר בהפרעה שיכולה להתפתח אצל כל אדם, כולל ילדים, בני נוער ומבוגרים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי שמסכן חיים או נחווה כאיום ממשי. עבור רבים, מדובר בפציעה "שקופה", משום שכלפי חוץ נראה שהכול תקין, אך מתחת לפני השטח מתקיים מאבק יומיומי מול זיכרונות חודרניים, חרדה ועוררות מתמדת. הבנת ההפרעה, זיהוי התסמינים והיכרות עם דרכי הטיפול מאפשרים להפוך את ההתמודדות לאפשרית יותר ולבנות מחדש את תחושת הביטחון והשליטה בחיים.

מה זה פוסט טראומה?

פוסט טראומה (PTSD) היא הפרעת דחק המתפתחת בעקבות חשיפה לאירוע קיצוני: מלחמה, תקיפה פיזית או מינית, תאונה קשה, אובדן אלים, אסון טבע או אירוע חבלני. ההפרעה מתבטאת בכך שהאירוע ממשיך "לחיות" בתוך האדם גם זמן רב אחרי שהסתיים בפועל, ולעיתים חוזר שוב ושוב בדמות פלאשבקים, חלומות או תחושות חודרניות. לא כל מי שחווה טראומה יפתח פוסט טראומה, רבים חווים תגובת דחק חריפה שחולפת תוך ימים או שבועות. אולם כאשר התסמינים נמשכים יותר מחודש ומשפיעים על התפקוד היומיומי, מדובר בהפרעה שמחייבת התייחסות וטיפול מקצועי.

תסמינים נפוצים

התסמינים של פוסט טראומה נחלקים לארבע קבוצות עיקריות:

• חשיבה חודרנית- שחזור מתמיד של האירוע בצורת פלאשבקים או סיוטים.
• הימנעות- התרחקות ממקומות, אנשים או שיחות שמעוררים זיכרונות מהטראומה.
• שינויים במצב הרוח ובתפקוד הקוגניטיבי – ירידה ביכולת להתרכז, תחושת אשמה או חוסר ערך, קהות רגשית וירידה בחשק לפעילויות מהנות.
• עוררות יתר- דריכות מתמדת, קשיי שינה, רגזנות וכעסים.

התסמינים יכולים להימשך חודשים ואף שנים, ובמקרים מסוימים מלווים גם בדיכאון, חרדה, התמכרויות או מחשבות אובדניות. חשוב לזכור כי גם ילדים עלולים לפתח PTSD, לעיתים דרך משחקים חוזרים שממחישים את הטראומה או דרך תלונות על כאבי בטן וראש ללא סיבה רפואית ברורה.

מי נמצא בסיכון לפתח  PTSD?

לא כל אדם שנחשף לטראומה יפתח פוסט טראומה. הסיכון גדל בהתאם למספר גורמים:

·         חומרת האירוע- ככל שהטראומה אלימה, ממושכת או מסכנת חיים, כך עולה הסיכון.

·         תמיכה חברתית – רשת תמיכה משפחתית וחברתית מגינה, בעוד בדידות מגבירה סיכון.

·         חשיפה קודמת- אנשים שחוו טראומות בעבר נוטים להיות פגיעים יותר.

·         מגדר- לנשים סיכון גבוה יותר לפתח PTSD, בין היתר עקב חשיפה מוגברת לאירועי תקיפה.

·         רקע נפשי– היסטוריה של חרדה או דיכאון, או נטייה משפחתית להפרעות נפשיות.

·         גורמים ביולוגיים- מבנה המוח (כמו האמיגדלה וההיפוקמפוס) עשוי להשפיע על עיבוד האירוע.

דרכי טיפול – פסיכותרפיה, תרופות, קבוצות תמיכה

הטיפול בפוסט טראומה הוא רב־מערכתי וכולל לרוב שילוב בין כמה שיטות:

פסיכותרפיה

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ממוקד טראומה מסייע לעבד את החוויה, להפחית את עוצמת הזיכרונות וללמוד טכניקות להרגעה וויסות עצמי. טיפול רגשי־דינמי מאפשר להבין את מקורות הפגיעה ולבנות תחושת ערך חדשה.

טיפול תרופתי (בייעוץ רפואי בלבד)

במקרים מסוימים ניתן טיפול בנוגדי דיכאון וחרדה, ולעיתים גם תרופות המסייעות לשינה.

קבוצות תמיכה

 שיתוף עם אחרים שחוו טראומה דומה מפחית תחושת בדידות ומאפשר חוויית שייכות.

כלים משלימים

מדיטציה, יוגה, נשימות עמוקות, טיפול בבעלי חיים או אמנות מסייעים בהפחתת מתח ושיפור איכות החיים.

כלים להתמודדות יומיומית ולקרובים של המתמודדים

לצד הטיפול המקצועי, קיימים צעדים יומיומיים שיכולים לשפר את ההתמודדות: שמירה על שגרה קבועה, פעילות גופנית מתונה, הימנעות מאלכוהול וסמים, תזונה מאוזנת ושינה מסודרת. חשוב במיוחד לא להישאר לבד. שיחה עם אדם קרוב, גם אם אינה נוגעת ישירות לטראומה, יכולה להפחית את תחושת הבדידות.

לקרובים של מתמודדי פוסט טראומה יש תפקיד מרכזי: להקשיב בלי לשפוט, לכבד את הגבולות, להציע תמיכה מבלי ללחוץ ולעודד פנייה לטיפול מקצועי כאשר יש צורך. ההכרה בכך שמדובר בהפרעה אמיתית ולא בחולשה היא צעד קריטי בדרך לריפוי.