ילדים חווים שינויי התנהגות קיצוניים מידי למשל, פעם אחת ילד עלול להתנהג בשובבות או פראות קיצונית לעיתים, או ובפעמים אחרות יכול להיות עצוב ונוגה. כאשר שינויים אלו משפיעים על תפקודו בבית הספר ובבית, עלולים תסמינים אלו להצביע על מאניה דפרסיה, המכונה הפרעה דו קוטבית, שהיא מחלה נפשית חמורה.
מאניה דפרסיה היא מחלה מוחית חמורה. ילדים עם הפרעה זו עוברים שינויים יוצאי דופן במצב הרוח. לעיתים הם חשים מאושרים באופן קיצוני, ופעילים הרבה יותר מהרגיל. מצב זה נקרא מאניה. לעיתים הם חשים עצובים ומדוכאים, ופעילים הרבה פחות מהרגיל. מצב זה נקרא דפרסיה, או דיכאון.
הבנת מאניה דפרסיה
הפרעה זו אינה זהה למצב של עליות וירידות רגילות בהתנהגות ובמצב הרוח אותם עובר כל ילד. תסמיני הפרעה זו חזקים מהתסמינים הרגילים, והמחלה עלולה להקשות על הילד להצליח בלימודים או להסתדר עם בני המשפחה והחברים. מחלה זו עלולה אף להיות מסוכנת, ומספר בני נוער, הסובלים ממנה, מנסים לפגוע בעצמם או להתאבד.
ילדים ובני נוער הסובלים מההפרעה זקוקים לקבלת טיפול כדי שיוכלו להתמודד עם התסמינים ולנהל חיים מוצלחים. כל אדם עשוי לפתח מאניה דפרסיה, כולל ילדים ובני נוער. יחד עם זאת, רוב האנשים מפתחים את ההפרעה בשנות העשרה המאוחרות שלהם, או בשנות הבגרות המוקדמות. המחלה נמשכת בדרך כלל לכל החיים.
הגורמים למאניה דפרסיה
מספר גורמים עשויים לתרום להפרעה זו, וביניהם:
גנים, היות והמחלה עוברת בתורשה. ילדים שיש להם הורה או אח עם מאניה דפרסיה, נוטים יותר לקבל את המחלה, בהשוואה לילדים אחרים.
ליקויים מוחיים. מבנה לא תקין של מערכות מוחיות ותפקוד המוח משפיע על המחלה.
הפרעת חרדה. ילדים הסובלים מהפרעות חרדה, נוטים יותר לפתח גם מאניה דפרסיה.
הגורמים המדויקים להפרעה זו אינם ברורים תמיד, ומדענים לומדים את הנושא כדי לגלות יותר את הגורמים האפשריים וגורמי הסיכון. המחקרים מסייעים לרופאים לחזות אם אדם יקבל מאניה דפרסיה, ובעתיד יסייעו הגילויים המדעיים לרופאים למנוע את המחלה בקרב אנשים מסוימים.
תסמיני מאניה דפרסיה
שינויים קיצוניים במצב הרוח נקראים 'התקפי מצב רוח', במהלכם הילד עשוי לחוות התקף מאניה, או התקף דפרסיה, או התקפים "משולבים". התקף משולב כולל את תסמיני המאניה והדפרסיה לסירוגין ובסמיכות. ילדים ובני נוער עם הפרעה זו עשויים לחוות יותר התקפים משולבים בהשוואה למבוגרים הסובלים מהמחלה.
התקף מצב רוח נמשך שבוע או מספר שבועות, ולעיתים יותר. במהלך ההתקף, התסמינים יימשכו מידי יום במשך מרבית שעות היום. ההתקפים הם אינטנסיביים, התחושות עזות והם מתרחשות בשילוב עם שינויים קיצוניים ברמת ההתנהגות והאנרגיה.
ילדים ובני נוער החווים התקף מאניה חווים תסמינים הכוללים:
- תחושת אושר מוגבר או פעילות שובבה ופראית באופן יוצא דופן.
- קוצר רוח משמעותי.
- דיבור מהיר ביותר אודות נושאים שונים.
- בעיות שינה, ללא תחושת עייפות.
- קושי במיקוד.
- דיבור וחשיבה על מיניות בתדירות גבוהה יותר.
- פעילויות מסוכנות.
ילדים ובני נוער החווים התקף דפרסיה, מפגינים את התסמינים הבאים:
- תחושת עצבות קיצונית
- תלונות על כאבים מרובים, כגון כאבי בטן וראש
- שינה מועטה מידי או שינה מרובה מידי
- תחושות אשמה וחוסר ערך
- אכילה מועטת מידי או מרובה מידי
- אנרגיה נמוכה
- חוסר עניין בפעילויות מהנות
- מחשבות על מוות או התאבדות.
אבחון. רופא מיומן בוחן בקפדנות את הילד. לא קיימות בדיקות דם או סריקות מוחיות המאבחנות מאניה דפרסיה, ולכן הרופא שואל שאלות אודות דפוסי מצב הרוח והשינה של הילד. הרופא ישאל גם על האנרגיה של הילד והתנהגותו. לעיתים, רופא צריך לדעת על בעיות רפואיות במשפחה, כגון דיכאון או אלכוהוליזם. הוא יבצע בדיקות על מנת לקבוע אם קיימת מחלה אחרת הגורמת לתסמינים.
טיפול במאניה דפרסיה
נכון להיום, לא קיימת תרופה להפרעה זו. רופאים מטפלים בדרך כלל בילדים עם המחלה באופן זהה לטיפול הניתן למבוגרים. הטיפול מסייע לשליטה בתסמינים, ועובד באופן הטוב ביותר כאשר הוא מתמשך, ולא כשהוא מבוצע לסירוגין.
טיפול תרופתי
סוגי תרופות שונים מסייעים למצב. ילדים מגיבים לתרופות באופנים שונים, כך שסוג התרופה המתאימה תלוי בילד. חלק מהילדים עשויים להזדקק לשילוב תרופות, היות ותסמיניהם מורכבים ביותר. לעיתים יש לנסות סוגי תרופות שונות על מנת לקבוע את התרופה הטובה ביותר באופן אישי.
יש לתת לילדים את המספר הקטן ביותר והמינונים הקטנים ביותר של תרופות כדי להקל את התסמינים. יש ליידע את הרופא לגבי תופעות לוואי, ולא להפסיק את הטיפול התרופתי ללא הרשאת הרופא. הפסקה פתאומית בנטילת תרופות עלולה להיות מסוכנת ולהחמיר את התסמינים.
טיפול פסיכולוגי. סוגי פסיכותרפיה שונים, כגון טיפול בדיבור מסייעים לילדים עם מאניה דפרסיה. הטיפול מסייע להם לשנות את התנהגותם ולהתמודד עם השגרה. הוא מסייע אף לצעירים להסתדר טוב יותר עם בני משפחה וחברים, ולעיתים כולל הטיפול את בני המשפחה.
הטיפול התרופתי, או הפסיכולוגי, או שילוב של השניים מסייע לילדים ובני נוער להשתפר עם הזמן, ויש להקפיד על שיתוף פעולה בין ההורים, הרופאים, והצעירים.