הפרעה דו קוטבית, המכונה אף מאניה דפרסיה, היא סוג אחד של הפרעת מצב רוח, ונחשבת למחלת נפש המאופיינת במצבי רוח קשים, התקפים חוזרים ונשנים של דיכאון המשולבים עם התקפי מצב רוח מרומם באופן מוגזם.
מאניה דפרסיה דו קוטבית היא מצב בו ההפרעה משולבת בתסמינים קיצוניים של שני מצבי רוח מנוגדים.מחלה זו הוגדרה באופן רשמי על ידי אמיל קרפלין לפני למעלה ממאה שנים. הוא תיאר אותה כטירוף מאניה דפרסיבית.
אך בעיות מצב רוח הכוללות דיכאון לסירוגין בשילוב עם תסמינים שכיום מובנים כהתקפי מאניה צוינו לראשונה בהיסטוריה בשנת 200 לספירה. מחלה זו מוגדרת במונחים רפואיים כמחלה דו קוטבית, כלומר, טירוף כפול וחוזר.
גורמים להפרעה דו קוטבית
השאלה הנפוצה ביותר לגבי הפרעה זו היא האם היא תורשתית. בדומה לרוב ההפרעות הנפשיות האחרות, הפרעה זו אינה עוברת ישירות בגנים מדור אחד למשנהו, אלא היא תוצאת קבוצה מורכבת של גורמים גנטיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.
מתח נמצא כגורם משמעותי להתפתחות רוב מחלות הנפש, כולל הפרעה דו קוטבית. לדוגמא, הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים חווים מאבקים רגשיים מוגברים עם הלחץ החברתי הרב הקשור להתמודדות עם תגובות חברתיות לנטייתם המינית.
תסמיני הפרעות דו קוטביות בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים
אבחון הפרעה זו נקבע כשאדם חווה לפחות התקף אחד של מאניה, עם מאפיינים החייבים להימשך לפחות שבוע, ותסמינים משולבים של מעברים בין התקפי המאניה להתקפי דיכאון או עצב תהומי. התסמינים כוללים:
- מצב רוח מרומם או עצבנות מוגזמת.
- קצב מואץ של מחשבות.
- דיבור מופרז ומהיר.
- הפחתה בצורך לישון.
- אמונות גרנדיוזיות, לדוגמה, אדם עשוי להאמין שהוא בעל כוחות על או כישרונות מופלגים, או מצב שני הוא עשוי לחשוב שהוא כישלון מוחלט.
- פעילות מוגברת מכוונת למטרה מסוימת.
- אימפולסיביות ושיפוט לקוי, כגון מסעות בזבוזי כספים מוגזמים או הפקרות מינית.
תסמיני התקפי מאניה בהפרעה דו קוטבית כוללים התפרצויות כעס וזעם כמו גם עצבנות במידה גבוהה בקרב מבוגרים. מתבגרים עם ההפרעה מציגים תסמיני דיכאון המעורב עם התקפי שינויים מהירים במצב הרוח. למרות ההבדלים בתסמינים בין בני נוער וילדים בהשוואה למבוגרים, רוב הילדים המאובחנים עם הפרעה זו ימשיכו לסבול גם מהתסמינים מהם סובלים מבוגרים, וימשיכו לסבול מהם גם בבגרותם.
למרות שהתקפי דיכאון אינם נדרשים לאבחנת הפרעה דו קוטבית, הם משולבים עם התקפי מאניה. למעשה, עצב מתמשך מתרחש לעיתים קרובות יותר מאשר התקף מאניה בקרב אנשים הסובלים מההפרעה.
מאפייני התקפי דיכאון כוללים תופעות כגון התמדה בדיכאון או במצב הרוח העצבני; ירידת עניין בפעילויות שבעבר נחשבו למהנות; שינויים או בעיות תיאבון, משקל או שינה; תסיסה מוגברת המשולבת במעברים לחוסר פעילות; עייפות; תחושות חוסר ערך; קשיי ריכוז; מחשבות על מוות או מחשבות אובדניות כולל תוכניות או התאבדות בפועל.
אבחון ההפרעה הדו קוטבית
לא קיימת בדיקה אחת המצביעה על קביעה ודאית להפרעה דו קוטבית. לכן יש צורך לאסוף מידע מקיף רפואי, משפחתי והיסטוריה של בריאות הנפש. הרופא מבצע אף בדיקה גופנית כולל בדיקות מעבדה על מנת להעריך את הבריאות הכללית ולשלול גורמים רפואיים אחרים להפרעה. איש מקצוע מתחום בריאות הנפש חוקר את המטופל לגבי תסמינים נפשיים כגון אופוריה, דיכאון או פסיכוזה.
הפסיכולוג או הפסיכיאטר המאבחן שואל גם לגבי תסמיני חרדה, שימוש בסמים, הזיות או מחשבות שווא, כמו גם הפרעות אישיות והתנהגות. היות וחלק מתסמיני הפרעה דו קוטבית עשויים להתרחש אף במחלות נפשיות אחרות, הפסיכולוג או הפסיכיאטר בודק אף תסמינים להפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית, והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).
במהלך האבחון נבדקות אף מחלות נפשיות אחרות כגון סכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית והפרעות פסיכוטיות אחרות או שימוש בסמים והפרעות אישיות או הפרעת התנהגות כמו הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
כל הפרעה המשויכת לשינויים פתאומיים בהתנהגות ומעברים קיצוניים במצבי הרוח או החשיבה, מאובחנים כהפרעה דו קוטבית. על מנת להעריך את המצב הרגשי הנוכחי של המטופל, יש לבצע אף בדיקת מצב נפשי.
כיצד מטפלים בהפרעה דו קוטבית?
טיפולים תרופתיים וטיפולי פסיכותרפיה הם עמודי התווך של טיפול בהפרעה זו, בשילוב עם שיפורים באורח החיים כצעדי טיפול משלימים. לדוגמא, פעילות אירובית הוכחה כמסייעת להקלת חלק מבעיות החשיבה, כגון זיכרון ותשומת לב.
פסיכותרפיה
זוהי גישת טיפול חשובה המסייעת לאנשים עם הפרעה דו קוטבית להשיג את רמת התפקוד הגבוהה ביותר האפשרית באמצעות שיפור השיטות להתמודדות עם המחלה. התערבויות אלו יכולות להיות משולבות עם טיפול תרופתי או בלעדיו.
בעוד שהתרופות יעילות למדי בהקלת ומניעת תסמינים גלויים, הן אינן מטפלות בבעיות חברתיות ופסיכולוגיות מורכבות רבות המשמעותיות לתפקוד אדם הסובל מההפרעה בעבודה, בבית, בלימודים ובמערכות יחסים, ובנקודה זו בדיוק נכנסת הפסיכותרפיה לתמונה.
טיפול תרופתי – התרופות הנחשבות כיעילות במיוחד לטיפול בתסמיני מאניה ותסמיני דו קוטביות מעורבים הן ריספרידון, גאודון, זיפראסידון, אינבגה, פאליפרידון, לאטודאל, ולוראסידון. תרופות אלו שייכות לקבוצת תרופות נוירופלטיות הידועות ביכולתן לעבוד במהירות בהשוואה לתרופות פסיכיאטריות רבות אחרות. הן כוללות תופעות לוואי נפוצות כגון ישנוניות, סחרחורת, תיאבון מוגבר, עלייה במשקל, סוכר גבוה בדם, רמות שומנים גבוהות ולעיתים רמות מוגברות של הורמון הנקרא פרולקטין.