אחד המיתוסים הנוגעים לתקשורת אובדנית וניסיונות התאבדות בפועל בקרב מתבגרים הוא שהתנהגות זו נובעת מצורך בתשומת לב או "זעקה לעזרה" בלבד. אך מתבגרים שמבקשים להתנהג בדרמטיות יתר, אינם מדברים על תוכניות להרוג את עצמם!
האיום בהתאבדות אינו צריך לקבל יחס של ילד שבוכה וקורא: "זאב, זאב", פעמים כה רבות עד שהוריו מתפתים להפסיק לקחת אותו ברצינות. חשוב להגיב לאיומים אלו ולסימני אזהרה אחרים באופן רציני. יתכן שמתבגר שמדבר על אובדנות לא באמת ינסה להתאבד באופן אוטומאטי, אך זהו סיכון ממנו אין להתעלם.
כשחושבים על זה, יש להבין מה גורם למתבגר לשקול התאבדות או לנסות אותה. יש להבין מה עובר על מתבגרים שמנסים להרוג את עצמם או להתאבד בפועל. יש להבין את גורמי הסיכון והמצוקות הנפשיות המגבירים את הסיכוי שילד יעסוק בהתנהגות אובדנית ויפתח נטיות אובדניות, ומהם הגורמים המגנים או הצעדים בהם יש לנקוט על מנת להפחית את הסיכון.
גורמי סיכון עיקריים לאובדנות במתבגרים
הורים צריכים לגלות ערנות להתנהגות המתבגר ולהבין את גורמי הסיכון העיקריים, הכוללים:
אובדן משמעותי – זה עשוי לכלול מוות של בן משפחה, חבר קרוב או בעל חיים. פרידה או גירושין של הורים, או התפרקות מערכת יחסים קרובה עם חבר או חברה, עשויים להיתפס אף הם אצל מתבגר כאובדן עמוק, כמו גם הורה שמאבד את מקום עבודתו או מצב כלכלי קשה בבית.
הפרעה פסיכיאטרית – במיוחד הפרעת מצב רוח כגון דיכאון או טראומה והפרעות הקשורות ללחץ.
ניסיונות התאבדות קודמים – מגבירים את הסיכון לניסיון התאבדות נוסף.
אלכוהול ושימוש בסמים – כמו גם בעיות משמעת ופעילויות מסוכנות.
מאבק עם נטייה מינית בסביבה שאינה מכבדת – הסיכון אינו נובע מנטיה הומוסקסואלית או לסבית של מתבגרים, אלא מהמאבק לצאת מהארון בסביבה שאינה תומכת.
היסטוריה משפחתית של התאבדות – זהו גורם סיכון משמעותי, כמו גם היסטוריה של אלימות במשפחה, התעללות או הזנחה.
העדר תמיכה חברתית – מתבגר שאינו מקבל תמיכה מהמבוגרים המשמעותיים בחייו, כמו גם מחבריו, עשוי להיות כה מבודד עד שהתאבדות נתפסת כדרך היחידה לצאת מהבעיות.
הצקה – זהו גורם סיכון מוגבר להתנהגות אובדנית במתבגרים.
גישה לאמצעים קטלניים – כגון כלי נשק.
סטיגמה הקשורה לבקשת עזרה – ככל שמתבגר חש יותר חוסר תקווה וחוסר אונים, כך גובר הסיכוי שהוא יבחר לפגוע בעצמו או לסיים את חייו. גם כשהוא חש רגשות אשמה או בושה מרובים, או כשהוא חש חסר ערך או סובל מהערכה עצמית נמוכה.
העדר גישה לשירותי ייעוץ – קשיים בקבלת הטיפולים הנחוצים מגבירים את הסיכון לאובדנות.
תרבות ואמונות דתיות – התאבדות במתבגרים עשויה להיות דרך לפתור דילמות אישיות בנושאים אלו.
הגנה על מתבגרים עם נטיות אובדניות
כשהמתבגר מתאים לפרופיל הסיכון להתאבדות, על ההורים לגלות ערנות לסימני האזהרה הכוללים שינויים באישיות או בהתנהגות העשויים להיות קשורים להתאבדות.
כשהמתבגר עצוב, מסוגר, עצבני, חרד, עייף או אדיש במידה מוגברת מהרגיל, או כשאינו מסוגל ליהנות מחייו, ההורים צריכים להיות מודאגים. שינויים בדפוסי השינה או הרגלי האכילה מהווים אף הם דגלים אדומים.
גם התנהגות פזיזה או שאינה עקבית מהווה סימן אזהרה. אם המתבגר מתחיל להפגין שיפוט לקוי או שהוא מתחיל לפעול באופן המזיק לעצמו או לאחרים, כגון בריונות או פיתוח אופי לוחמני, זה יכול להיות סימן לכך שהוא יוצא מכלל שליטה.
אם המתבגר מדבר על פגיעה עצמית ואובדנות, חשוב לקחת אותו ברצינות, גם אם ההורים אינם מאמינים שהוא מתכוון ברצינות להתאבד.