דיכאון ואירוע מוחי

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת הרווארד, בשיתוף עם אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, אוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת מינסוטה, קובע כי דיכאון בקרב מבוגרים מגביר באופן משמעותי את הסיכון לשבץ מוחי, גם לאחר שתסמיני הדיכאון משתפרים.

המדענים גילו כי אנשים שסבלו מתסמיני דיכאון חמורים, נטו פי שניים ללקות בשבץ מוחי, בהשוואה לאנשים ללא התסמינים. אנשים שאצלם נמצאו התסמינים בראיון הראשון, אך השתפרו בראיון השני, עדיין נמצאו בסיכון לשבץ, ב-66 אחוזים גבוהים יותר. הנתונים המפתיעים הם שסיכון לשבץ נותר גבוה, גם כשנראה כי התסמינים נעלמו.

ממצאי המחקר פורסמו במאי 2015 בגיליון המקוון של כתב העת של איגוד הלב האמריקאי, והנתונים מצביעים על הצורך לחפש, לזהות ולטפל בתסמיני דיכאון לפני השפעות מזיקות על הסיכון לשבץ.

סיכוני דיכאון ושבץ

המדענים סבורים כי דיכאון עלול אף לגרום למצבים כגון זיהום וקצב לב חריג הידוע כפרפור פרוזדורים, אשר עלול להגביר את הסיכון לשבץ. בנוסף, אנשים מדוכאים נוטים יותר לעשן ולהקפיד פחות על פעילות גופנית, ובכך מחמירים את התסמינים.

בנוסף לסיכון המוגבר הכולל של שבץ בקרב אנשים הסובלים מדיכאון, הממצאים הראו כי הסיכון לשבץ נותר גבוה אף כשהדיכאון נרגע, במיוחד בקרב נשים. המדענים ציינו גם כי אנשים מתחת לגיל 65, שסבלו מתסמיני דיכאון, נמצאו בסיכון גבוה יותר לשבץ, בהשוואה לאנשים מעל גיל 65 הסובלים מדיכאון.

תוצאות המחקר מדגישות את הסיכונים הרפואיים רבי העוצמה הקשורים בדיכאון. הממצא המרתק ביותר הוא שהסיכון לשבץ הקשור לתסמיני דיכאון, לא יתבטל לחלוטין בטווח הקצר, גם עם טיפול מוצלח בדיכאון.

מהלך המחקר

המחקר נערך בין השנים 1998 ל-2010, ולצורך המחקר, המדענים אספו נתונים של למעלה מ-16,000 גברים ונשים בגילאי חמישים ומעלה. המשתתפים נשאלו אודות תסמיני הדיכאון שלהם, ההיסטוריה הרפואית שלהם, היסטוריה של שבץ, והתנהגויות העלולות להעמיד אותם בסיכון לשבץ.

במשך כל תקופת המחקר, כמעט 1,200 מהמשתתפים לקו בשבץ, ובין עשרה ל-12% מהמשתתפים חוו רמות גבוהות של תסמיני דיכאון. שמונה עד עשרה אחוזים נוספים ממתנדבי המחקר דיווחו על דיכאון שהתרחש לאחרונה. המדענים לא שאלו אם תסמיני הדיכאון פחתו בשל הטיפול או כתוצאה מסיבות אחרות.

קבוצת מסלולים אפשריים האחראים לקשר בין דיכאון לשבץ הם שינויים ביולוגיים הכוללים פעילות מוגברת של טסיות דם, דלקות ומצבים כגון יתר לחץ דם, היפרליפדמיה, וסוכרת.

המחקר גם גילה כי אנשים עם דיכאון שהתחיל לאחרונה, בין ראיונות המחקר, לא נמצאו בסיכון מוגבר באופן משמעותי לשבץ. המדענים סבורים כי דיכאון תורם לשינויים פיסיולוגיים בטווח הארוך.

מסקנות והשלכות. מסקנת המדענים היא כי ללא טיפול בדיכאון, הסיכון לשבץ עלול להתגבר במהירות, וחיוני לקבל טיפול לתסמינים. שיטות רפואיות מתקדמות יותר מאפשרות בדיקות סקר לדיכאון, ואם נמצא כי מטופל סובל לדיכאון בנוסף לגורם סיכון לב וכלי דם, הוא מקבל טיפול אינטנסיבי בשילוב של תרופות וטיפולים פסיכיאטריים.

ראו גם:

על הקשר בין תחושות דיכאון והשמנה