הכלל בתביעות נזיקין הוא שעל התובע מוטלת האחריות להוכיח את אשמת הנתבע, ועליו לעשות כן בהסתברות של מעל 50%. אולם לא תמיד הדבר כך, וקיים חריג בחוק המאפשר להפוך את נטל ההוכחה.
כיצד מוכיחים רשלנות רפואית, מתי נטל ההוכחה יוטל על כתפי הנתבע ומה הסיבה לכך? כל התשובות במאמר שלפניכם באדיבות פורטל RashlanutLaw.
מה נדרש להוכיח בתביעת רשלנות רפואית?
בתביעת רשלנות רפואית, נטל ההוכחה מוטל על התובע, ועליו להוכיח בהסתברות של מעל 50% כי מתקיימים 3 יסודות: התרשלות, נזק וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.
- התרשלות – על התובע להוכיח כי הרופא המטפל התרשל בעבודתו, ולא נקט במידת הזהירות הנדרשת מרופא סביר בנסיבות העניין. כלומר, התרשלות הרופא הנתבע נבחנת ביחס לפעולות המצופות מכל רופא סביר אחר. במידה שנמצא כי הנתבע אכן סטה מנקיטת הצעדים המקובלים בעולם הרפואה, זוהי התרשלות.
- הוכחת הנזק – התובע הניזוק, נדרש להוכיח כי אכן נגרם לו נזק. את הנזק ניתן להוכיח באמצעות מסמכים רפואיים, וחוות דעת מקצועיות של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.
- קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק – התובע נדרש להוכיח כי הגורם לנזק הוא ההתרשלות. בעניין זה עשויים להתעורר קשיים, לדוגמא כאשר לא ברור מהו הגורם הישיר לנזק או כאשר ישנם כמה גורמים אפשריים.
מהי טענת "הדבר מדבר בעד עצמו"?
כפי שצוין קודם, הכלל הוא שהתובע נדרש להוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהתרשלות הרופא המטפל, בהסתברות של מעל 50%.
אולם סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע חריג לכלל זה – טענת "הדבר מדבר בעד עצמו".
במקרים בהם עובדות המקרה מצביעות כי הגיוני וסביר יותר שאכן התרחשה רשלנות מאשר שלא התרחשה רשלנות, התובע יכול לטעון "הדבר מדבר בעד עצמו".
אם תתקבל הטענה, במקום שהתובע יידרש להוכיח כי הרופא אכן התרשל, הרופא הנתבע יידרש להוכיח כי הוא אינו התרשל.
מהם התנאים להעברת נטל ההוכחה בתביעות רשלנות רפואית?
בתביעות רשלנות רפואית, נדרשים להתקיים שלושה תנאים מצטברים על מנת שנטל ההוכחה יועבר לכתפי הנתבע:
1. פערי מידע בקשר לנסיבות האירוע בין התובע לנתבע – התובע לא יודע ולא היה יכול לדעת מה היו נסיבות הטיפול שהובילו לקרות הנזק.
לדוגמא, במקרים בהם ההתרשלות התרחשה בזמן שהתובע היה מחוסר הכרה או מורדם, ולכן לא יודע מה התרחיש.
2. שליטת הנתבע על הנכס שגרם לנזק – תנאי הכרחי נוסף, הוא שהנזק למטופל נגרם כתוצאה משימוש באמצעי שהייתה לנתבע שליטה עליו.
לדוגמא, מכשירים רפואיים, כלי ניתוח, וכדומה.
3. סבירות – בית המשפט בוחן האם הסבירות שהנזק נגרם כתוצאה מהתרשלות הרופאים עולה על הסבירות שהנזק נגרם כתוצאה מעניין אחר.
במידה שמצאו כי יותר סביר שהנזק נגרם כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי, נטל ההוכחה יעבור לכתפי הנתבע.
בהתקיים שלושת התנאים שפורטו לעיל, טענת "הדבר מדבר בעד עצמו" תתקבל.
מהי הסיבה להעברת נטל ההוכחה לצד הנתבע?
הסיבה להעברת נטל ההוכחה לצד הנתבע היא שבחלק מהמקרים קיים קושי להצביע על הגורם הישיר לנזק שנגרם, בעיקר בעקבות פערי מידע מקצועי בין המטופל שניזוק לבין הרופא. פערי מידע שכאלה, מקשים על התובע להוכיח את התרשלות הרופא, ועשויים לעזור לרופא שהתרשל לחמוק מלקיחת אחריות.
אחת הסיבות הנפוצות ביותר להעברת נטל ההוכחה, היא נזק ראייתי שנגרם באמצעות היעדר תיעוד רפואי.
על הרופאים מוטלת חובה על פי חוק לתעד באופן מלא את אבחון הבעיה והטיפול שניתן. כמו כן, הצוות הרפואי מחויבת לנהל רישום רפואי בנוגע לאופן בו הטיפול ניתן למטופל, כיצד המטופל הגיב לטיפול ועוד.
תיעוד רפואי זה, מהווה ראיה משפטית במקרים של תביעות רשלנות רפואית.
כאשר הרופא לא תיעד את פעולותיו, תיעד באופן חלקי, באופן שגוי או באופן שאינו מדויק, העניין מקשה על המטופל לברר את פרטי האירוע. בשל פערי הידע שנוצרים בין המטופל למטפל, בית המשפט הופך את נטל ההוכחה על הנתבע.
לסיכום, העברת נטל ההוכחה הוא חריג שקיים בחוק, ולכן בית המשפט אינו ממהר להורות על כך.
אי לכך, ברוב המקרים הוכחת התנאים להעברת נטל ההוכחה, עשויה להוות משימה מורכבת וסבוכה. לכן, אם נתקלתם במקרה שכזה, מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי, שייעלה את סיכויי הצלחת התביעה.