ההפרעה מתפתחת בעקבות אירוע קשה מבחינה גופנית, נפשית או גופנית ונפשית במקביל. האירוע הקשה הוא למעשה המאורע הטראומטי וזהו המקור לשמה העממי של ההפרעה, שכן משמעות המילה "פוסט" (post), היא "אחרי".
הלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית בדרך כלל מגיבים לחוויה בתחושות של חוסר אונים ופחד כשלרוב מופיעים במקביל גם חוסר סובלנות לזולת ואובדן עניין בתחומי בתחומים רבים שבעבר גרמו להנאה. בעבר נהוג היה לחשוב כי נשים סובלות מההפרעה כתגובה לתקיפה או כתגובה לאונס וכי גברים מפתחים את ההפרעה לאחר שלקחו חלק בקרבות.
כיום ידוע כי רוב הלוקים בהפרעה עברו תאונת עבודה או תאונת דרכים וכי ישנה שכיחות גבוהה במיוחד של הפרעת דחק פוסט טראומטית בקרב יוצאי קרבות. כך לדוגמה כיום נראה כי שלושים אחוז מיוצאי מלחמת וייטנאם סובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית.
מה הם הגורמים לפוסט טראומה?
בדומה לשאר ההפרעות הפסיכיאטריות, הרי שלא ניתן לנבא מראש מי עתיד ללקות בהפרעת דחק פוסט טראומטית. עם זאת, לאחר מחקרים רבים שנערכו בתחום זה, ניתן להצביע בבירור על מספר גורמי סיכון ללקות בהפרעה זו. להלן כמה מהם על קצה המזלג:
- טראומה בתקופת הילדות.
- הפרעת אישיות (הפרעת אישיות תלותית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות אנטיסוציאלית או הפרעת אישיות פרנואידית).
- מערכת תמיכה חברתית לקויה – חייל שנקלט לפני זמן קצר ביחידה או חייל שיחסיו עם חבריו ליחידה מעורערים למשל, נמצא בסיכון גבוה יותר לסבול מהפרעת דחק פוסט טראומטית בהשוואה לחייל בעל חברים רבים ביחידה, הנחשב לפופולארי ואהוד.
- נטייה גנטית ללקות בהפרעה פסיכיאטרית – כיום ידוע כי להפרעות הפסיכיאטריות השונות ישנם מרכיבים גנטיים מסוימים, אך טרם הצליחו החוקרים בתחום לבודד מוטציות גנטיות המעמידות את האדם בסיכון ללקות בהפרעת דחק פוסט טראומטית.
- צריכה של משקאות חריפים באופן מוגזם, סמוך למאורע הטראומטי.
- מחסור כרוני חמור בשעות שינה.
- שימוש בסמים שהינם בעלי פוטנציאל לגרום לחרדה ופרנויה.
- שינויים מסוימים בחיים שיש בהם כדי לגרום ללחץ סמוך לפגיעה (לפני המאורע הטראומטי).
חשוב להבין שההגדרה של המאורע הטראומטי לא נוקשה וכי מאורע אחד יכול להיחוות כטראומטי עבור אדם אחד ולהתקבל בשוויון נפש אצל אדם אחר. לפיכך לא אופי המאורע מגדיר את החוויה אלא התגובה למאורע.
מה הם התסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית?
התסמינים של ההפרעה משמשים גם לאבחון. להלן הקריטריונים המשמשים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית לפי המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות (DSM-5):
- האדם נחשף לאירוע טראומטי שבו התעמת, היה עד או חווה איום של פציעה משמעותית או מוות או איום כלשהו על השלמות הגופנית שלו או של בני אדם אחרים. האדם חווה כתוצאה מכך פחד עמוק, אימה או חוסר אונים.
- האירוע הטראומטי נחווה מחדש בלפחות אחת מהדרכים הבאות:
- זיכרונות חודרניים חוזרים מהמאורע הכוללים מחשבות, תפיסות או תמונות (ילדים קטנים למשל נוטים לעסוק שוב ושוב במשחק שבו הם משחזרים את המאורע הטראומטי).
- חלומות מעיקים וחוזרים על המאורע הטראומטי.
- הרגשה או התנהגות כאילו שהמאורע חוזר על עצמו ומתרחש שוב. הכוונה היא למשל להזיות, פלשבקים או אשליות.
- האדם סובל ממצוקה נפשית משמעותית כל אימת שהוא נחשף לגירוי חיצוני או פנימי שמזכיר לו היבט מסוים במאורע הטראומטי.
- עוררות גופנית בחשיפה לגירוי חיצוני או פנימי המזכיר אספקט מסוים במאורע הטראומטי (לחץ דם גבוה, הסמקה, האצה של הדופק, הזעת יתר ועוד).
- קיימת הימנעות עקבית מכל גירוי המזכיר את המאורע הטראומטי ובנוסף מתרחשת הקהיה של התגובתיות באופן כללי:
- ניסיון להימנע מרגשות וממחשבות שקשורים לטראומה.
- חוסר יכולת להיזכר באספקט חשוב במאורע הטראומטי.
- ניסיון להימנע מאנשים, מקומות או פעילויות המזכירים את המאורע הטראומטי.
- תחושה של נתק או של זרות מאחרים.
- ירידה ניכרת בהשתתפות בפעילויות חשובות או בעניין.
- חוסר אמונה בעתיד (חוסר יכולת לדמיין נישואין או הולדת צאצאים למשל).
- טווח אפקט ירוד (למשל חוסר יכולת לחוש אהבה).
- תסמינים כרוניים של עוררות:
- קשיי ריכוז.
- התפרצויות הזעה וחוסר מנוחה.
- קושי להמשיך לישון לאורך זמן או קושי להירדם.
- משך כל התסמינים שהוזכרו לעיל הוא לפחות חודש אחד.
- ההפרעה פוגעת בתפקוד התעסוקתי, החברתי או בכל תפקוד משמעותי אחר או שההפרעה גורמת למצוקה קלינית משמעותית.
אם ההפרעה נמשכת בין 4 ימים ל- 4 שבועות בלבד, נהוג להגדיר אותה כ"הפרעת דחק חריפה" (Acute Stress Disorder").
כיצד מטפלים בהפרעת דחק פוסט טראומטית?
הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכב בעיקר מטיפול פסיכותרפי וטיפול תרופתי. אחד הטיפולים היעילים ביותר עבור הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי. בטיפול זה מתמקדים בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות של המטופל על ידי זיהוי מחשבות אוטומטיות ועיוותי חשיבה, ערעור על דפוסי החשיבה הלא תקינים או המזיקים ולימוד ותרגול של דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות מועילים וחיוביים.
התרופות בהן נעשה שימוש לטיפול בסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית הן תרופות נגד דיכאון מקבוצת ה – SSRIs כמו לדוגמה אפקסור או פרוזאק. הטיפול התרופתי בדרך כלל ניתן במקביל לטיפול הפסיכותרפי. טיפולים נוספים המתאימים עבור הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית הם למשל תרפיה במשחק (מתאימה עבור ילדים הסובלים מהפרעה זו), פעילות גופנית ועיסוק בספורט, פסיכותרפיה בין אישית ועוד.
טכניקת טיפול נוספת הנמצאת בשימוש נרחב כטיפול בסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית היא EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing) או הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים.
ראו גם: