אך אם אתם מכירים אדם הסובל מדיכאון קשה, בעיות חברתיות ואתם חוששים לחייו, ישנם מספר סימנים אשר יוכלו לעזור לכם לזהות את חומרת המצב. בכל זאת, אין להקל ראש בדבר, גם אם אין חשש ממשי לאובדנות אין זה אומר שאותו אדם לא במצוקה וזקוק לעזרה מקצועית.
מידע חשוב על אובדנות
הסטטיסטיקה מלמדת אותנו שקרוב ל-10% מבני הנוער הסובלים מדיכאון קשה גם שקלו התאבדות באופן רציני. כמובן, אין זה אומר כי הם אכן ביצעו זאת, אך מספיק רגע אחד של חולשה משמעותית כדי להחליק ממחשבה למעשה. בארה"ב, למשל, התאבדות נחשבת לתופעה חברתית בעייתית במיוחד, כאשר היא הסיבה השנייה בגודלה למוות בקרב תלמידי קולג'.
פעמים רבות, אלו הסובלים ממחשבות אובדניות אינם חשים זאת בהכרח כל הזמן. מחשבות אלו יכולות לבוא וללכת, תלוי במצב הרוח, בנסיבות, וברמת המצוקה הספציפית. לפעמים תהיה התנהגות פוגענית כלפי העצמי, לעיתים לא יהיה סימן גופני כלל.
בישראל, קיים חשש לאובדנות גם בגילאי הצבא ובמסגרתו, כאשר במהלך השירות הצבאי נחשפים החיילים לכלי נשק למשל. על כן הצבא עורך בדיקות פסיכולוגיות וכשירות נפשית תקופתית, על מנת כי אכן לא נשקפת סכנת חיים לחיילים. אך סכנת האובדן העצמי אינה תקפה רק לגילאים הצעירים, והיא בהחלט יכולה להתקיים בכל גיל וללא אבחנה.
סממני אזהרה לאובדנות
תחילה, יש להבין כי הנטייה לאובדנות קשורה במצבו הנפשי של האדם. כאשר מישהו שוקל התאבדות, לרוב תהיה התנהגות תואמת אשר תעיד על מצוקה. חשוב לשים לב לכך, במיוחד כאשר אותו אדם במצב רוח ירוד, מדוכא, סובל ומדוכדך על פני תקופות ארוכות. גם אם לעיתים ישנם רגעים או תקופות של שמחה קיצונית (מה שמכונה מאניה), אין זה אומר כי לא מדובר במצב נפשי קשה – השאלה קשורה בהתנהגותו של האדם לאורך זמן.
- התכנסות והימנעות – אחד הדברים המאפיינים אדם הסובל מדיכאון או מצוקה נפשית. לעיתים תהיה זו הסתגרות, ניתוק חברתי, אולי גם ניתוק מהמשפחה או מאנשים אשר פעם היו קרובים לאותו אדם. בכלל המצבים ניתן לראות מצב של היסגרות, לעיתים לתקופות ארוכות, ולפעמים אפילו בתוך חלל סגור כמו החדר של הנער, או הבית.
- אי-תפקוד – מה שפעם היה אהוב על אותו אדם, עתה הפך למשימות נדירות ונשכחות. בעיקר כאשר מדובר בפעילות ספורטיבית או חברתית, תהיה נטייה להימנעות והפסקה. עמידה במשימות אשר פעם היה אפשרי מבחינתו לבצע כעת לא יקרה, אפילו משימות פשוטות. למעשה, מדובר בחוסר מוטיבציה קיצונית.
- חוסר עניין – דברים אשר פעם היו מעניינים, כגון תחביבים, עתה הופכים להיות חסרי עניין. העדפות אישיות, סקרנות, תשוקה – אם כל אלו נעלמים והופכים לכדי אפרוריות, חוסר עניין וחוסר תפקוד אז כדאי לברר מה קורה.
- תזונה ושינה – שתי אינדיקציות חשובות ביותר, מאחר והן קשורות בהתנהגות הסדירה של הגוף ומצב הרוח. כאשר ישנו דיכאון או מצב רוח קשה, הגוף מגיב בקיצוניות כגון התקפי רעב המתבטאים באכילה רגשית או חוסר תאבון קיצוניים. אותו הדבר לגבי שינה, הפרעות שינה, חוסר שינה, שינה עודפת, וכדומה.
- חוסר אנרגיה וריקנות – כאשר אין לאותו אדם כוח לתפקד, לקום מהמיטה, לצאת מהחדר, לדבר, לעשות פעולות בסיסיות. כאשר אותו אדם חש ריקנות, חוסר אנרגיה, אי רצון לתקשר. אלו הן אינדיקציות חשובות מאוד אשר כאשר אינן אירוע חד פעמי יכולות להעיד על בעיה מתמשכת.
- התקפי מצבי רוח, בכי ועצבנות – כל שינוי קיצוני בהתנהגות ומצב רוחו של אדם, אשר נפרש על פני תקופה ארוכה, יכול להעיד על בעיה כלשהי. כמובן, חשוב להבדיל בין עצבנות הנובעת ממניע רציונלי והגיוני, לבין התפרצויות זעם בלתי נשלטות, או התקפי בכי לא ברורים ולא אופייניים. פעמים רבות, על מנת לזהות מצבים אלו של הפרעות מצב רוח, חשוב להכיר את האדם ואת התנהגותו ומזגו בעבר.
ישנן לא מעט אינדיקציות אשר יכולות להעיד על מצוקה ממשית, וכדאי להיות קשובים וערניים בנוגע לאנשים היקרים ללבנו. כמובן שלא כל מצב רוח מדוכא בהכרח מעיד על בעיה מתמשכת.
פעמים רבות יהיה גם צידוק הגיוני למצב זה – אבל, אובדן קרוב, מערכת יחסים שהתפרקה, מריבות ומצבים חברתיים שונים. חשוב לדעת ולהבדיל בין אירוע נקודתי אשר חולף עם הזמן, לבין סיטואציה המתמשכת באופן לא רציונלי, הנפרסת על פני חודשים ואולי אף שנים.