עד לפני זמן לא רב כל כך, עיקר המחקר שעסק בסכיזופרניה (שסעת) התמקד בבני גילאי הביניים ובאוכלוסיית הצעירים. עם זאת, על רקע התהליכים הדמוגרפיים המאפיינים את העידן הנוכחי הבאים לידי ביטוי בין היתר בהזדקנות משמעותית ביותר של האוכלוסייה, ניתן להבחין בעלייה משמעותית ברמת ההתעניינות בנושא הטיפול בקשישים הלוקים בסכיזופרניה.
יש לציין כי לא תמיד החולים הקשישים אובחנו בגילאים צעירים. כך למשל מעניין לדעת כי בקרב חמישה עשר אחוז מהלוקים בסכיזופרניה, ההפרעה התפרצה לראשונה לאחר גיל 45.
תופעה זו נקראת בשפה המקצועית LOS (ראשי התיבות של Late Onset Schizophrenia), כאשר התפרצות לאחר גיל 65 נקראת בשפה המקצועית VLOS (ראשי התיבות של Very Late Onset Schizophrenia).
המאפיינים הייחודיים של סכיזופרניה אצל קשישים
לפי מחקרים רבים שבחנו את האופן שבו הסכיזופרניה באה לידי ביטוי בקשישים, נראה כי ההזדקנות גורמת להתמתנות של תסמיני הסכיזופרניה. אשפוזים כרוניים למשל, אינם נפוצים כלל וכלל בקרב קשישים הלוקים בסכיזופרניה ונדרשים אך ורק במקרים החמורים ביותר.
התסמינים המאפיינים את הסכיזופרניה נחלקים לשתי קבוצות מרכזיות: תסמינים חיוביים הכוללים בין היתר דיבור לא מאורגן, מחשבות שווא, הזיות, התנהגות בלתי מאורגנת וקטטוניות ותסמינים שליליים כמו לדוגמה היעדר רצון, נסיגה חברתית, היעדר חשיבה לוגית והשטחת אפקט (קהות רגשית). נראה שעם ההזדקנות התסמינים החיוביים נעלמים והולכים ולעומת זאת מתרחשת הגברה של התסמינים השליליים.
תופעה זו נקראת "שחיקת הסכיזופרניה" ומקושרת גם כן למיעוט האשפוזים בחולים הקשישים. ייתכן שהגורמים להבדלים בתמונה הקלינית קשורים לשינויים נוירוביולוגיים המתרחשים בגילאים מבוגרים כמו לדוגמה הפחתה משמעותית בפעילות הדופמין, הגורמים להפחתת החומרה של התסמינים הפסיכוטיים וכן ייתכן כי מדובר בכך שהחיים בגיל המבוגר מזמנים לחולים פחות אתגרים.
הקושי באבחון רמיסיה בגילאים מבוגרים
אחת מהמטרות המרכזיות של הטיפול בסכיזופרניה בכל גיל שהוא, היא להגיע למצב של רמיסיה (נסיגה), המוגדר כשיפור משמעותי במצב ההפרעה. הכוונה היא לשיפור באיכות החיים של המטופל ובתסמיני הסכיזופרניה המרכזיים, שיפור בתפקוד היומיומי של המטופל במידה כזו שהתסמינים לא משבשים את ההתנהגות ובנוסף לכך הימצאות של התסמינים במשך חצי שנה לפחות מתחת לסף הדרוש לאבחון ראשוני של סכיזופרניה.
בקרב חולים קשישים קשה מאוד לזהות מצב של רמיסיה. הסיבה לכך קשורה בין היתר בתקופת התחלואה הארוכה, בתופעות לוואי ארוכות טווח, בירידה הקוגניטיבית, בהיעדר היענות לטיפול ובתחלואה הפיזית בגילאים מבוגרים.
כיצד שונה הטיפול בסכיזופרניה אצל קשישים?
הטיפול בסכיזופרניה אצל קשישים מבוסס על אותן התרופות בהן נעשה שימוש בקרב חולי סכיזופרניה שאינם קשישים. עם זאת, ברוב המקרים המינון התרופתי יהיה נמוך יותר בקרב קשישים. להלן כמה מהסיבות האפשריות לכך:
- בקשישים ריכוז חלבוני הפלזמה נמוך יחסית ולכן רמת התרופות שאינן קשורות לחלבונים גבוהה יותר.
- התפקוד הכלייתי יורד עם העלייה בגילאים, כך שהתרופה לא מפונה מהגוף במהירות שבה היא מפונה בחולים שאינם קשישים.
- כמות הרצפטורים לאצטילכולין ודופמין יורדת במהלך ההזדקנות, כך שכמות קטנה יותר של מרכיבים פעילים נחוצה על מנת להשיג את אותו האפקט שהושג בעבר.
- ישנן מספר תופעות המשפיעות על הריכוז של התרופות בדם המתרחשות במהלך ההזדקנות כשבין היתר מדובר בעלייה בכמות הרקמה השומנית וירידה במסת השרירים וכמות המים בגוף.
בהקשר זה יש לציין כי תופעות הלוואי של תרופות מסוימות המשמשות לטיפול בסכיזופרניה מופיעות בשכיחות גבוהה יותר ובדרגת חומרה גבוהה יותר בקשישים. הכוונה היא למשל לתופעות הלוואי האקסטרפירמידאליות כמו לדוגמה פרקינסוניזם, אקטזיה, דיסטוניה ודיסקינזיה מאוחרת. רק על מנת לסבר את האוזן נציין כי הסיכוי להתפתחות של דיסקינזיה מאוחרת גבוה פי 5-6 בקרב קשישים בהשוואה לחולי סכיזופרניה צעירים.
חשוב גם כן להיזהר כאשר רושמים תרופות לטיפול בסכיזופרניה הגורמות לתופעות לוואי סדטיביות, אורטוסטטיות ואנטיכולינרגיות. זאת כיוון שהתופעות הנ"ל יכולות לגרום לנפילות חוזרות ולהוביל לשברים חמורים בעצמות, לגרום לדליריום, אצירת שתן, עצירות ועוד.