מחקר צרפתי שנערך ב-2015 קובע כי עניים לא מדווחים על מצב נפשי ירוד ודיכאון ולא פונים לטיפול לקבלת עזרה. קרוב ל-50% מהאנשים אינם פונים בבקשה למרות שלפחות 80% כן היו מעוניינים לפנות לתמיכה נפשית.
אז למה באמת עניים פחות פונים לטיפול והאם ההשערה נכונה גם לישראל?
מהנתונים שהתקבלו במחקר הצרפתי ניתן להבין כמה דברים לגבי הפניה לעזרה נפשית –
- לטיפול הפסיכולוגי יש סטיגמה שלילית
- להודות בקיומה של מחלה נפשית זו בושה
- חשיבות הסביבה החברתית – "מה יגידו עליי"
- מערכת יחסים בין מטפל ומטופל. כאשר הציעו למטופלים לגשת למרפאה לקבלת טיפול ללא תשלום, עדיין מהממצאים עולה כי קרוב ל-60% ניגשו ורק מחציתם שוחחו על כך עם הרופא.
לדברי החוקרים, חשיפה חיובית יותר לגבי הנושא בקרב האוכלוסיות החדשות עלולה לשפר את מצבם הנפשי ולעודד אנשים שלא מטופלים לגשת לטיפול ולשפר את מצבם.
למה חשוב שכל אחד יטפל במצב של דיכאון?
כשאדם סובל מדיכאון, עליו לטפל במצב בכל דרך אפשרית, בין אם בשיטות להתמודדות עצמית, בין אם בטיפול פסיכולוגי או תרופתי, או בשילוב של כל שלוש הגישות. מניעת טיפול בהפרעה נפשית עלולה להוביל להחמרת מצבים בריאותיים, כגון מחלות לב.
אנשים הסובלים מדיכאון, עשויים לעיתים להימנע מפניה לקבלת טיפול כתוצאה מסיבות שונות, שרובן, למרבה הצער, מבוססות על סטיגמות או חוסר ידע מספיק.
השיקול הנפוץ ביותר להימנעות מפנייה לטיפול הוא שיקול כלכלי. אך הגישות הטיפוליות הזמינות כיום, שונות מהשיטות שהיו נהוגות בעבר, ובמקרים רבים ניתן להתגבר על בעיות ומצבים נפשיים באמצעות מספר פגישות.
הסיבות הנפוצות המונעות מאנשים לקבל טיפול לדיכאון הן:
"אני לא רוצה לקחת תרופות נוגדות דיכאון"
לעיתים, מה שמונע אנשים מקבלת טיפול נפשי, הוא הפחד מפני התרופות, השפעתן על הגוף ותופעות הלוואי שלהן, כמו גם מחירי התרופות, במיוחד כשאלו אינן נמצאות בסל הבריאות. אנשים סבורים, לעיתים קרובות בטעות, שיהיה עליהם לקחת את התרופות למשך שארית חייהם.
למרות שתרופות נוגדות דיכאון יעילות נגד דיכאון, הטיפול אינו כרוך תמיד בטיפול תרופתי. הטיפולים הפסיכולוגיים יעילים ביותר, כך שתרופות אינן יכולות להיות אפשרות הטיפול היחידה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא סוג של טיפול בדיבור המתמקד ב'כאן ועכשיו'. המטפל מסייע למטופל להתבונן על רגשותיו, מחשבותיו והתנהגויותיו על מנת לשפר את איכות חייו ולהפחית את הדיכאון. זוהי שיטת טיפול שעובדת, ונמשכת לטווח הקצר, כך שהעלות אינה גבוהה.
"אני לא עצוב כל הזמן. אני לא באמת צריך טיפול לדיכאון"
אין צורך להרגיש עצוב או לבכות כל היום כדי לסבול מדיכאון קליני. לעיתים קרובות, אנשים הסובלים מדיכאון פונים לטיפול רפואי רגיל ואינם מבינים שבעיות כאבי שרירים, בעיות שינה או עייפות מצביעים על סימני דיכאון. לעיתים מלווים תסמינים אלו בעצב, ולעיתים לא.
יש מצב נוסף הנקרא 'דיכאון מוסווה', במהלכו, מסיבה כלשהי, אנשים אינם חשים עצבות או תנודות במצב הרוח. הם עשויים לדווח יותר על מצב כגון אדישות, קהות חושים או תחושה שונה עליה אינם מסוגלים להצביע.
במקרים אלו, מטפל בתחום בריאות הנפש יאבחן דיכאון המבוסס על תסמינים אחרים, במיוחד ירידה באנרגיה או אובדן ההנאה מפעילויות אהובות. כך שבמקום להשקיע כספים יקרים על טיפולים שאינם נחוצים, מומלץ להניח לאנשי המקצוע המיומנים לבצע את האבחנה הנכונה, ולקבל את הטיפול המתאים.
"אני יכול לדבר בחינם עם בני המשפחה או החברים שלי"
אנשים הסובלים מבעיה בתחום בריאות הנפש או הסובלים מדיכאון, פונים, באופן טבעי, לעצת בני משפחה או חברים מתוך מחשבה כי אלו מכירים אותם היטב ויוכלו לסייע להם ללא צורך בהשקעת כספים על טיפול מקצועי.
אך דיכאון אינו נושא שיש לזלזל בו, ולעיתים קרובות, ולמרות הרצון הטוב, עצות של אנשים שאינם מקצועיים, עשויות להיות עצות אחיתופל. יש לקבל את הטיפול הנכון לדיכאון, בדיוק כפי שמקבלים את הטיפול לכל מצב רפואי אחר, כגון סוכרת או כולסטרול גבוה.
טיפולים רבים מכוסים היום במסגרת קופות החולים, והשיקול הכלכלי אינו צריך למנוע לעולם את קבלת הטיפול הנחוץ. במקרים בהם נקבע כי הדיכאון אינו מכוסה במסגרת הקופה, ניתן לבקש הקלות מיוחדות או פנייה מיוחדת לקבלת הטיפול. בשורה התחתונה, אף אדם אינו צריך לסבול מדיכאון, במיוחד לא בשל שיקולים כלכליים.
"הדיכאון שלי מיוחד. ייקח לי שנים לטפל בו ואני לא יכול להרשות לעצמי את העלות"
אנשים מדוכאים מוצאים סיבות שונות להימנע מטיפול, בעיקר מפני החשש לפתוח נושאים כואבים מידי. אך יש להבין, כי במקרים מסוימים, פתיחת נושאים כואבים הכרחית לריפוי. במרבית המקרים הטיפול אינו צריך להיות ממושך מידי או מפחיד כפי שנדמה בהתחלה.
מטפל מיומן מבין את ההתנהלות הדרושה לגרום למטופל להיפתח ומדריך אותו בתהליך. הוא אינו דוחף את המטופל להיפתח מהר מידי או ברמה הגורמת לחוסר נוחות. ויש לשלול מכל יסוד את הסטיגמה לפיה מטפלים מעוניינים "למשוך" את הטיפול על מנת להרוויח יותר ממצוקת המטופל.