ילדים רבים נחשפים לאירועים טראומטיים. אירוע טראומטי הוא התרחשות הכרוכה בפגיעה פיזית או מוות, והגורמת לאימה או חוסר אונים בעת ההתרחשות. אירועים טראומטיים כוללים התעללות מינית, התעללות פיזית, אלימות במשפחה, אלימות בחברה ובבית הספר, טראומה רפואית, תאונת דרכים, פיגוע טרור, חוויות מלחמה, אסונות טבע, התאבדויות והתרחשויות טראומטיות אחרות.
למעלה משליש מהילדים חווים אירוע טראומטי כלשהו בגיל 16. יחד עם זאת, הערכות שיעורי חשיפה לטראומה והשלכות פסיכולוגיות מהם סובלים ילדים ובני נוער, משתנות בתאם לחומרת האירוע ומידת ההדחקה של הילד.
ילדים ובני נוער נוטים להיחשף ליותר מאירוע טראומטי אחד. ילדים שנחשפו לטראומות רבות, פגיעים במיוחד להשפעת הטראומה והשלכותיה בעתיד. כשהם מקבלים טיפול מקצועי, לא ניתן לעיתים לאתר את הטראומה היחידה המשפיעה במיוחד על הילד, ולכן חיוני לאסוף היסטוריה יסודית ומפורטת של חשיפה לטראומה.
בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, מתרחשת מצוקה לטווח הקצר
ילדים ובני נוער משתנים באופי תגובותיהם לחוויות טראומטיות. תגובות מספר בני נוער עשויות להיות מושפעות מרמתם ההתפתחותית, מוצאם האתני, גורמים תרבותיים, חשיפה קודמת לטראומה, בעיות משפחתיות וקבלת טיפול.
יחד עם זאת, כמעט כל הילדים ובני הנוער מביעים מצוקה או שינוי התנהגותי כלשהו בשלב ההתאוששות מאירוע טראומטי, ולא כל התגובות לטווח הקצר, כתוצאה מהטראומה, הן בעייתיות. מספר שינויי התנהגות עשויים לשקף ניסיונות הסתגלות להתמודדות עם חוויה קשה או מאתגרת אחרת.
תגובות רבות המוצגות על ידי ילדים ובני נוער שנחשפו לאירועים טראומטיים, כוללות:
- התפתחות חרדות חדשות
- הפרעות שינה
- עצב
- סיוטים
- ירידה בריכוז
- ירידה בעניין בפעילויות רגילות
- ירידה בלימודים
- עצבנות וכעס
- תלונות גופניות.
גם התפקוד המשפחתי והחברתי עלול להיפגע כתוצאה מתסמינים אלו, ולכן, כשבמהלך הטיפול ילדים מציגים חלק מהתסמינים, המטפל חייב לבצע הערכה זהירה של חשיפה אפשרית לטראומה.
בטווח הארוך, הילדים שבים לרמות התפקוד הקודמות
רוב הילדים מגלים חוסן נפשי לאחר חוויות טראומטיות. זה נכון במיוחד בחשיפה בודדת לאירוע טראומטי. אך גם במקרים של חשיפה מרובה לטראומות, רוב הילדים ובני הנוער שבים לרמות התפקוד הקודמות לאחר מספר שבועות או חודשים, ומחדשים את מהלך התפתחותם הנורמאלי. חוסן נפשי זה בדרך כלל מתבטא בהפחתה במצוקה הפסיכולוגית ובעוררות הפיזיולוגית.
אך למרות השיבה לתפקוד הבסיסי, חלק מהילדים מפתחים תסמינים פסיכולוגיים חמורים או מתמשכים, המפריעים להם לתפקד ביומיום ומחייבים תשומת לב קלינית. חלק מתגובות אלו עשויות להיות מורכבות וכרוניות. רוב הילדים ובני הנוער הסובלים מטראומה או מתסמינים פסיכולוגיים הקשורים לטראומה, אינם מאובחנים כראוי וכתוצאה מכך אינם מקבלים טיפול.
שיטת טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) הוכחה כיעילה בטיפול בילדים ובני נוער החווים תגובות טראומה מתמשכות. טיפול זה הוכח ביעילותו להפחתת תגובות טראומה רציניות כגון חרדה, תסמיני דיכאון ובעיות התנהגות.
רוב הטיפולים הפסיכולוגיים לטראומה המבוססים על ראיות מדעיות, מעניקים לילדים הזדמנויות לבחון את הטראומה בסביבה בטוחה ומאובטחת בהדרכת איש מקצוע מיומן מתחום בריאות הנפש. טיפול קוגנטיבי התנהגותי ושיטות אחרות לטיפול בטראומה מסייעות לילדים עם עיוותים קוגנטיביים הקשורים לטראומה, כגון האשמה עצמית, פיתוח הבנה ותפיסות הטראומה, והסתגלות מחודשת לחיים.
איכות הטיפול הפסיכולוגי מבוססת על מערכת היחסים הטיפולית בין המטפל, הילד, ההורים ומטפלים אחרים שלו. יחסים טיפוליים בטוחים מאובטחים ומעוררי אמון תומכים בתהליכי התאוששות ומעודדים את הילדים וההורים לבצע את העבודה המורכבת בהתמודדות עם השפעת חשיפה טראומטית. פיתוח יחסים טיפוליים אלו מאתגר במיוחד, אך קריטי לילדים והורים. לעיתים קיים צורך בטיפול משפחתי היעיל להתמודדות עם אתגרים אלו.