קל לבלבל בין טראומה להפרעת דחק פוסט טראומטית. בנוסף למונחים הדומים, קיימת חפיפה ניכרת בתסמינים בין שני המצבים. שני סוגי הטראומות קשורים עם תחושת פחד ועצבים דרוכים, הימנעות מפעילות או ממקומות הקשורים לאירוע הטראומטי וסיוטים. יחד עם זאת, קיימים הבדלים משמעותיים בעוצמת התסמינים והימשכותם.
הבנת טראומה ופוסט טראומה
טראומה היא תגובה נפוצה ורגילה לאירוע טראומטי או מלחיץ. תגובה פוסט טראומטית קשורה לטראומה שהתרחשה בעבר. אירועים כגון תאונות דרכים או אירועים חריגים יותר כגון השתתפות בקרב במלחמה או חטיפה צבאית עלולים לעורר פוסט טראומה.
כמעט כל אדם שחווה מצב מפחיד, יציג מספר סימנים לפחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית. תגובה זו מתרחשת היות והמוח מקודד לשדר אותות מתח לשרירים, להפריע לפעולת העיכול, לנשום מהר יותר ולשאוב יותר דם, במהלך לחץ אינטנסיבי.
זוהי תגובת 'הילחם או ברח' המכינה את הגוף להתמודדות או איום עם אתגר בסביבה. תגובה זו היא רפלקס נורמאלי במהלך הטראומה ולעיתים אף לאחריה, ולכן טראומה נחשבת לתגובה נורמאלית ולא למחלת נפש.
תסמיני והתנהגויות טראומה
במצב של מתח במהלך טראומה, הלב הולם במהירות, הידיים רועדות, מתרחשת הזעה או תחושת פחד ועצבים. לאחר האירוע המלחיץ, אדם עלול להימנע או להיזהר מפני עיסוק בפעילויות הקשורות לטראומה, הוא חווה סיוטים על האירוע או סובל מעצבים דרוכים בכל מצב המזכיר את האירוע הטראומטי.
למרות שהתסמינים עשויים להיות אינטנסיביים אך רגעיים, הם בדרך כלל חולפים מספר ימים לאחר האירוע ואינם גורמים להפרעה משמעותית ממושכת בחיים. תוצאה חיובית אחרת של חוויה טראומטית היא התנהגות זהירה יותר במצבים שעלולים להיות מסוכנים בעתיד.
היות וטראומה אינה הפרעה נפשית, לא נדרש טיפול לתסמינים, שכן הם צפויים להשתפר או להיעלם מעצמם בתוך חודש. יחד עם זאת, יש להתייעץ עם רופא אם תחושות הטרדה בעקבות התסמינים מפריעות לעבודה, ללימודים או למערכות יחסים, או במצב בו הטראומה מובילה להתנהגות פזיזה כגון שתייה או שימוש בסמים לשם התמודדות עם התסמינים.
הפרעת דחק פוסט טראומטית
זהו מצב קליני אותו חווה אדם שהיה עד למצב בו קיימת אפשרות למוות או פציעה חמורה, או אדם שהיה עד לטראומה אותה חווה בן משפחה או חבר קרוב. עדיין לא מובן לחלוטין מדוע אנשים מסוימים שנחשפים למצבים טראומטיים מפתחים את ההפרעה, בעוד שאחרים לא.
תסמינים שכיחים של הפרעת דחק פוסט טראומטית כוללים חוויה מחדש של האירוע הטראומטי באמצעות סיוטים, פלאשבקים או חשיבה מתמדת על האירוע. אדם הסובל מהפרעה זו נמנע ממצבים או אנשים המזכירים לו את האירוע, חושב מחשבות שליליות בלבד או עסוק ברגשות שליליים בלבד וחש באופן קבוע עצבנות או דריכות.
למרות שחלק מתסמינים אלו נשמעים דומים לתסמיני טראומה, ההבדל הוא הימשכותם ועוצמתם. תסמינים הנמשכים לתקופה של למעלה מחודש, הם חמורים ומפריעים לתפקוד היומיומי ואופייניים להפרעה פוסט טראומטית.
התנהגויות המצביעות על הצורך בהתערבות מקצועית עשויים לכלול שתייה או עישון מוגברים מהרגיל, והתנהגות אגרסיבית כניסיונות עצמיים להפחית את החרדה או הכעס. חיילים שהשתתפו במלחמה עלולים להיות עצבניים במיוחד בכל מצב המזכיר רעשי פצצות יריות. התנהגויות אחרות המצביעות על הצורך בטיפול מקצועי הם פחד מפני השתתפות באירועים בעלי קהל גדול, חוסר עניין ביציאה לקולנוע, לקניונים או למועדוני לילה.
טיפולים תרופתיים יעילים להפרעת דחק פוסט טראומטית הם סרטאלין ופרוקסטין, שתי תרופות המאושרות על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי. שיטות יעילות נוספות, ולעיתים שילוב של השניים, הן פסיכותרפיה ממוקדת ממושכת כגון טיפול בחשיפה ועיבוד קוגנטיבי.
עוד בנושא: