טיפול במאניה דיפרסיה

כ-90 אחוז מהאנשים שסבלו מאירוע אחד של מאניה, יסבלו במהלך חייהם מאירועים חוזרים של מאניה ובקרב שבעים אחוז מהם, ההתקפים יופיעו אחרי או לפני אפיזודות דיכאוניות. לאור זאת, מטרת הטיפול המרכזית בסובלים ממאניה דפרסיה היא לגרום לייצוב מצב הרוח תוך הפחתת הסיכוי להתפרצות של התקף מאני או אפיזודה דיכאונית.

כמו כן הטיפול כולל התייחסות לשלבים החריפים של ההפרעה, כלומר לשלב המאני ולשלב הדיכאוני. במהלך השלב המאני מטרת הטיפול היא להפחית את התסמינים המאניים ולהגן על המטופל ועל הסובבים אותו ובמהלך השלב הדיכאוני מטרת הטיפול היא שיפור משמעותי של מצב רוח המטופל ולהביא לסיום האפיזודה הדיכאונית מהר ככל שניתן, תוך סיכון מינימאלי למעבר חד לפאזה המאנית.

הפרעות נלוות להפרעה דו קוטבית

בנוסף לטיפול הממוקד בהפרעה על האספקטים השונים שבו, חשוב מאוד לציין כי בקרב חלק מהסובלים מהפרעה דו קוטבית קיימות בעיות שונות אחרות. מצב זה, שבו קיימות לפחות שתי הפרעות נפרדות, נקרא בשפה המקצועית קומורבידיות. הפרעות פסיכיאטריות מסוימות נפוצות יותר בקרב הסובלים מהפרעה דו קוטבית וישנה חשיבות עליונה לאבחן אותן ולהתייחס אליהן בטיפול.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שברוב המוחלט של המקרים לא ניתן לאזן את ההפרעה הדו קוטבית מבלי לטפל בהפרעות השונות המהוות את מנת חלקו של המטופל.

ההפרעות הנלוות השכיחות ביותר בקרב הלוקים בהפרעה דו קוטבית הן הפרעות חרדה, המהוות את מנת חלקם של יותר מחמישים אחוז מהסובלים מהפרעה בי פולארית. כמו כן קיימת שכיחות גבוהה יחסית של התמכרויות לחומרים ממכרים, הפרעות אכילה, הפרעות קשב וריכוז ועוד.

ההתמודדות עם תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי

הטיפול בהפרעה דו קוטבית מבוסס ברובו על נטילת תרופות פסיכיאטריות שונות כשבין היתר מדובר בתרופות אנטיפסיכוטיות, נוגדי דיכאון, מייצבי מצב רוח, תרופות הרגעה ועוד. הטיפול התרופתי בסובלים מהפרעה דו קוטבית נמשך בדרך כלל זמן רב מאוד ולמרות שהתרופות הניתנות ללוקים בהפרעה דו קוטבית הולכות ומשתפרות ללא הפסקה, הרי שהן עדיין טומנות בחובן סיכון מסוים לתופעות לוואי שליליות.

למעשה הסיבה המרכזית בגינה מטופלים מפסיקים את הטיפול התרופתי היא תופעות הלוואי השליליות (ולא יעילות נמוכה כפי שרבים חושבים). על מנת לצמצם את הסיכוי להפסקת הטיפול התרופתי כתוצאה מתופעות לוואי שליליות, יש להתייחס באופן מיוחד לתופעות הלוואי השונות.

בין היתר הפסיכיאטר יכול להמליץ על שינוי המינון של התרופה, על נטילה של תרופה נוספת המשמשת לטיפול בתופעת הלוואי שגורמת התרופה הנוכחית, על שינוי מועדי נטילת התרופות, על החלפת התרופה לגרסה אחרת של אותה התרופה ועוד.

הדבר החשוב ביותר שיש להבין בכל הקשור לתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי הוא שלא תמיד בעיות המופיעות לאחר התחלת הטיפול התרופתי הן אכן תופעות לוואי שלו. לעתים הבעיות מתעוררות לא כל קשר לטיפול התרופתי ורק הפסיכיאטר יכול לקבוע האם מקור הבעיות בתרופה או לא (ובשום פנים ואופן לא המטופל עצמו).

אילו אנשי מקצוע מטפלים בסובלים מהפרעה דו קוטבית?

הטיפול הסובלים מהפרעה דו קוטבית מתנהל לא אחת במסגרת רב מקצועית. להלן אנשי המקצוע העיקריים הלוקחים חלק בטיפול:

• רופא משפחה – רופא המשפחה הוא בדרך כלל הגורם המקצועי שמספק את רמת הזמינות הגבוהה ביותר. בחלק ניכר מהמקרים רופא המשפחה הוא זה שיספק את תרופות ההרגעה למשל, עד שייווצר קשר עם רופא מומחה (פסיכיאטר).
• פסיכיאטר – הפסיכיאטר הוא למעשה רופא שעבר התמחות בפסיכיאטריה. בניגוד לפסיכולוג, הפסיכיאטר רשאי לרשום למטופליו תרופות פסיכיאטריות. כמו כן הפסיכיאטר בדרך כלל הוא זה שיספק את האבחנה הפסיכיאטרית.
• פסיכולוג קליני – הפסיכולוג הקליני עוסק הן באבחון של הפרעות נפשיות והן בטיפול בסובלים מהן. הטיפול הפסיכולוגי מתנהל במתכונת של שיחה כשבין היתר הטיפול יכול לכלול אלמנטים מהטיפול הפסיכודינמי, הקוגניטיבי התנהגותי ועוד.
• קבוצות תמיכה – קבוצות תמיכה מספקות לסובלים מהפרעה דו קוטבית מסגרת המסייעת להם להימנע במידת האפשר ממצבי דחק שעלולים לגרום להתפרצות השלב המאני או הדיכאוני.
• עובד סוציאלי – עובד סוציאלי יכול לסייע למטופל לממש את הזכויות הרפואיות המגיעות לו על פי חוק. כמו כן עובד סוציאלי יכול לסייע לסובל מהפרעה דו קוטבית לשקם את חייו, להשתלב במסגרת חברתית או תעסוקתית, להתמודד עם קשיים כלכליים הקשורים להפרעה ועוד.