נשים רבות חוות סוג כלשהו של דיכאון בגיל המעבר. התמודדות יעילה עם דיכאון זה כרוכה במודעות לגורמים הבסיסיים היוצרים אותו. דיכאון הוא מחלה הנגרמת כתוצאה מגורמים ביולוגיים. הורמונים במוח, כגון סרוטונין, מסדירים את מצב הרוח. כשרמות הסרוטונין יורדות, הן גורמות לתנודות במצב הרוח והתקפים חמורים של דיכאון.
אדם הסובל ממצב זה מתנסה בתחושות עזות של עצבות וחוסר תקווה. דיכאון עשוי להוביל למגוון תסמינים ולהשפיע באופן משמעותי על החיים, לרבות מחלות גופניות ואף התאבדות. תקופת גיל המעבר עשויה לגרום לתחושות עצב והתקפי דיכאון בקרב חלק מהנשים. מומחים סבורים כי בין 8-15% מהנשים בגיל המעבר, חוות סוג כלשהו של דיכאון.
הגורמים לדיכאון בגיל המעבר
בעוד שכל אדם חווה תחושות עצב במהלך חיי היומיום, גיל המעבר עשוי להחמיר תחושות אלו בשל התסכול הנובע מתסמיני הגוף. דיכאון בגיל המעבר עשוי להיות מזוהה כתחושה ממושכת יותר של אומללות כללית, בדרך כלל בלתי מוסברת, בעוצמות שלא היו לפני כן. חומרת ומשך הדיכאון הם המבדילים אותו ממקרים רגילים.
כמובן שקשה מאוד לסווג תחום מורכב כמו דיכאון. מצב זה יכול להשפיע על כל אדם, בכל גיל, כשגורמים רבים משפיעים על הרווחה הרגשית. הגורמים לדיכאון בגיל המעבר מסווגים בדרך כלל לשני סוגים: פסיכולוגיים ופיזיים. גורמים פיזיים בדרך כלל אחראים לדיכאון כתסמין גיל המעבר.
גם הגורמים הפסיכולוגיים מקובצים לשני סיווגים: גורמים הקשורים להפרעות פסיכולוגיות תורשתיות, וגורמים הקשורים להיבטים סביבתיים. אנשים הסובלים ממחלות תורשתיות נדירות, מדוכאים עקב חוסר איזון כימי במוח. הגורמים הסביבתיים קשורים למתח, בעיות בעבודה ועייפות מתמדת, אשר עשויה לערער את היציבות הרגשית.
הגורם הסביר ביותר לדיכאון מוגבר במהלך גיל המעבר הוא חוסר איזון הורמונאלי. הורמוני אסטרוגן משפיעים על המצב הנפשי, היות והם מווסתים את רמות הסרוטונין בגוף, שהוא החומר הכימי במוח השולט על מצב הרוח. דיכאון נוצר בדרך כלל כתוצאה מירידה ברמות הסרוטונין, עקב ירידה כללית ברמות האסטרוגן.
תסמיני דיכאון בגיל המעבר
התסמינים השכיחים ביותר כוללים:
- שבועיים או יותר של מצב רוח דכאוני
- ירידה בעניין בפעילויות מהנות
- שינויים בתיאבון
- שינויים בדפוסי השינה
- עייפות או אובדן האנרגיה
- קשיי ריכוז
- חרדה
- חוסר שקט ועצבנות קיצונית
- מחשבות על התאבדות.
תחילת גיל המעבר מאופיין בחלק ניכר מתסמינים אלו, ונשים אינן מאובחנות או מטופלות, היות והן סבורות בטעות כי תסמינים אלו הן חלק טבעי מההזדקנות. דיכאון בקרב נשים מבוגרות, שאינו מטופל, עלול להגביר את הסיכון להתפתחות מצבים רפואיים חמורים אחרים, וביניהם התקף לב; ואובדן צפיפות עצם, המגביר את הסיכון לשברים.
התמודדות עם דיכאון בגיל המעבר
תחילה יש לזהות אם הדיכאון הוא תסמין של גיל המעבר, או שהוא נגרם כתוצאה מגורמים פסיכולוגיים או פיזיולוגיים. אבחנה זו חיונית לבחירת הטיפול היעיל. עם האבחנה יש לקבל טיפול מקצועי מוסמך באופן מיידי בדיכאון הנגרם כתוצאה מהפרעה נפשית.
אם הדיכאון נגרם כתוצאה מעבודה קשה מידי וחוסר שינה, ניתן להתמודד עימו באמצעות שינויים בהרגלי אורח החיים. אם הדיכאון נגרם כתוצאה משינויים פיזיים, תכנית טיפול לאיזון הורמונאלי היא הפתרון הטוב ביותר, במיוחד כאשר הדיכאון קשור לגיל המעבר. טיפולים אלטרנטיביים הוכחו כעובדים ביעילות ובטבעיות. תוצאות אופטימאליות מושגות בדרך כלל באמצעות שילוב שינויים באורח החיים עם טיפולים אלטרנטיביים.
טיפולים לדיכאון בגיל המעבר
נשים אינן צריכות לסבול שלא לצורך, שכן ניתן לטפל בדיכאון בכל שלב בחיים.
טיפול תרופתי. תרופות נוגדות דיכאון הן אפשרות טיפול חשובה לנשים הסובלות מדיכאון מתון עד חמור. יש להתייעץ עם הרופא לגבי תרופות נוגדות דיכאון והתאמתן באופן אישי. מספר מחקרים קליניים הראו כי טיפול בתחליפי הורמונים, במיוחד נטילת אסטרוגן, מסייעים ללחימה בדיכאון בשלבים המוקדמים של גיל המעבר. הטיפול באסטרוגן שימושי בשילוב עם טיפולים אחרים לדיכאון, ויש להתייעץ עם הרופא לגבי הסיכונים והיתרונות.
פסיכותרפיה. לבד או בשילוב עם תרופות, טיפול זה, המכונה לעיתים 'ריפוי בדיבור', הוכח כיעיל בסיוע למטופלות להתמודד עם תסמיני הדיכאון. שתי גישות, טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) ופסיכותרפיה בין אישית (IPT), יעילות במיוחד לטיפול בדיכאון.
טיפול עצמי
בנוסף לטיפול תרופתי ופסיכותרפיה כשיטות לטיפול בדיכאון, ניתן לנקוט במספר צעדים להתמודדות עם התסמינים ושיפור התחושה.
התמודדות עם מתחים
מתח עלול להחמיר את תסמיני הדיכאון. חלק מגורמי הלחץ של דאגה, הייחודיים לנשים באמצע החיים, כוללים ילדים שעזבו את הבית, טיפול בהורה קשיש, בעיות בעבודה, שינויים בחיי הנישואין או מוות של הורה או אהוב. מעברים אלו נמצאו קשורים לדיכאון בקרב נשים.
מקור אפשרי נוסף של מתח הוא נשים המציבות יעדים גבוהים מידי לעצמן. חשוב להגדיר ציפיות מציאותיות לגבי הניתן להשגה, ולהרפות מהמאמצים לעשות יותר מידי או להיות מושלמות. אישה צריכה להרשות לעצמה את הזמן לנוח ולהירגע, לבלות עם אחרים ולהשתתף בפעילויות מהנות.
פעילות גופנית – לשיפור הבריאות הפיזית ומצב הרוח, אין תחליף לפעילות גופנית. רוב המומחים ממליצים על שחיה במשך חצי שעה, שלוש פעמים בשבוע, אך גם פעילות קטנה כמו עשר דקות ביום הוכחה כמועילה. הפעילות אינה חייבת להיות מאומצת על מנת להשפיע. לעיתים הליכה מהירה קצרה היא כל מה שנדרש.
שינה – הקפדה על שינה מספקת ואיכותית חשובה לקידום הבריאות הפיזית וחיונית להתמודדות עם תסמיני דיכאון.
תזונה – זהו מפתח נוסף להתמודדות עם דיכאון. תזונה נכונה ובריאה מסייעת לשליטה בתסמיני הדיכאון. ניתן להתייעץ עם רופא או תזונאית לגבי המזונות הבריאים המומלצים, והימנעות ממזונות מסוימים, כמו גם נטילת תוספי ויטמינים ומינרלים.
רשת תמיכה – לעיתים קרובות האחריות הטיפולית של נשים באמצע החיים מוכפלת. הן מטפלות בילדים ובקרובי משפחה מבוגרים. לכן מערכת תמיכה טובה חשובה, ויש לבקש סיוע בניהול משק הבית, בישול ארוחות ומטלות יומיומיות אחרות. אישה אינה צריכה להרגיש שעליה לבצע הכול בעצמה.