אנטי-אייג'ינג לנשמה
הספר "מסע אל ים הנהר" ישאב אתכם לתוכו
כשהתחלתי לקרוא את המעשייה "מסע אל ים הנהר" התעוררו בי רגשות געגוע. בהתחלה לא הבנתי למה, אבל אחרי שהמשכתי לקרוא נזכרתי. לפני שנים רבות (אולי 15) שאלתי מהספרייה העירונית את הספר "האסופית" (מאת לוסי מוד מונטגומרי). הסתגרתי בחדרי ובדמיוני ליוויתי את דמותה השובה של אן שרלי היתומה בהרפתקאותיה הרבות. הסיפור הסוחף הזה עורר בי בזמנו רגשות חזקים מאוד: סקרנות, אהדה, צער ושמחה, וכל אלו עלו בי שוב למקרא סיפורה של מאיה - יתומה אנגליה שנשלחת לגור עם בני משפחה רחוקים ומנוכרים בברזיל, על גדות האמזונס.
מאיה היא ילדה תמימה ואופטימית. כשנאמר לה שעליה לצאת למסע לברזיל היא עושה זאת בלב שלם, בציפייה ובאומץ. בדרכה היא נקלעת להרפתקאות ופוגשת דמויות שונות, אשר להן סיפורי חיים מעניינים, שבסופו של דבר מתחברים לסיפורה שלה. בסיום הסיפור זוכה כל דמות לתיקון, וסוף טוב - הכול טוב. אמנם מדובר בסוג של קיטשיות, אבל לפעמים הקיטשיות הזו היא בדיוק מה שהקורא צריך להשלמת חוויית קריאה מספקת.
למראית עין הספר מיועד למתבגרים, ואני מודה שהיססתי אם כדאי לי להתחיל לקרוא ספר שכזה בגילי המתקדם ו"לבזבז" ימים יקרים של קריאה. למזלי לא נמנע ממני התענוג שביציאה למסע בין דפי הספר, מסע שהחזיר אותי לילדות ונתן לי אנרגיות חדשות. המסקנה: בעזרת ספרים כאלה אפשר להישאר צעירים לנצח, או לפחות לכמה ימים.
מסע אל ים הנהר, אווה איבוטסון. גרפ הוצאה לאור